TheMalchutha: Familial feminine leadership model

דמלכות"ה: מודל למנהיגות משפחתית נשית

חנה זלחה קלתי ובת שבע גדליהו הקימו את "בית האמהות" בשנות ה-50 בתל אביב. המילה דמלכותה לקוחה מתוך המושג ההלכתי בתחום המשפט העברי "דינא דמלכותה דינא", שתרגומה מהשפה הארמית הוא: מלכות. מלכות Mulchutha- היא הספירה העשירית בתורת הקבלה. ספירת מלכות היוותה מקור השראה לניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, בפיתוח מודל דמלכות"ה מורכב מהמאפיינים הייחודים למנהיגות נשית.

קלתי נולדה בעיר משהד שבאיראן למשפחת אנוסים. מאחר שחוקי האיסלם אסרו להביט בנשים ואלה צוו לכסות את כל גופן ופניהן, קיבלו עליהן הנשים היהודיות את ניהול ענייני הדת: את ספרי התורה, הטליתות והתפילין הן הובילו מתחת לצעיפיהן, מבית לבית וממרתף למרתף, וארגנו לגברים תפילות במחתרת. המנהיגות הנשית על-פי מודל דמלכות"ה מתאפיינת בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. כל אלו סייעו בידן של הנשים להוביל את קהילת האנוסים במשהד. בשנת 1936 עלתה קלתי עם משפחתה לארץ ישראל בעלייה בלתי לגאלית. בעקבות הפרעות ביפו, הם נמלטו לדרום תל אביב. בניגוד להרבה נשים מזרחיות בתקופה ההיא, הצליחה ללמוד ולהיות אחות, בתחילה בבית חולים הדסה בתל אביב, אחר כך בגימנסיה הרצליה. כמנהיגה נשית היא הייתה מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה של המנהיגות הנשית בכוליות שלה וביכולת ההכלה והאותנטיות Holism & Empathy. למרות חיי הדלות והדוחק החליטו חנה קלתי וחברתה, בת שבע גדליהו, לעשות מעשה חסד בדרך רגישותית Compassionate road map: הן ראו שבקהילה המשהדית, הפרסית, האפגנית, הבוכרית כלומר, הקהילות הדוברות פרסית יש הרבה נשים זקנות, עריריות, ש"אין מי שיבוא לקדש להם בערב שבת". הן יזמו הקמת מוסד לנשים אלה שייתן מענה לכל צורכיהן ,החל ממזון וכלה בשירותי בריאות, תרבות ועוד. למקום הן קראו "בית האימהות". כמנהיגות בעלת "תחושת בטן"- אינטואיציה Intuitive certainty, ענוות יותר Modesty ממנהיג גברי, הן היו בעלות מודעות העצמית הגבוהה שלה Self-awareness. לאורך כל הדרך הן מובילה תוך דבקות והתמדה בפרטים הקטנים Detailed Persistence. גבר יכול לרכוש מאפיינים ייחודים אלה ולהפוך למנהיג על-פי מודל דמלכות"ה, אך אצל מנהיגה הם קיימים בצורה טבעית יותר.

לכידות משפחתית Familial Team

חנה קלתי וחברתה, בת שבע גדליהו הזמינו קופות התרמה שהיה כתוב עליהן "קהילת אנוסי משהד" וחילקו אותן בבתים של משפחות הקהילה. כל חודשיים-שלושה הן היו אוספות את הכסף מהקופות ומפקידות אותו בבנק. מנהיגותן הנשית מתבטאת בהובלת צוות בצורה "משפחתית": שיתוף, בגובה העיניים, לכידות, מחויבות אישית מבוססת הכרות אישית עמוקה, תחושת שייכות ללא תנאי. ככל שצוות עובד, מכיר יותר טוב את חברי הצוות, נוצרת הוויה משפחתית המייצרת מחויבות. לכל חברי הצוות צריכים להיות נהירים ההליכים והכללים שעל פיהם יעבדו החברים, כמו: אופן קביעת סדר היום, היקף הסמכות של כל אחד, הציפיות ביחס לתוצר הסופי, לוחות זמנים, חלוקת תפקידים ועוד. בנוסף לקהילה בארץ, הן גם גייסו כספים מהקהילה המשהדית בחו"ל, בין השאר בארצות הברית. הן רכשו מבנה בנוה צדק, בשכונת שבזי, ברחוב ישראל רוקח. הן לא פנו לעירייה ולא לממשלה. הן הקימו עמותה וועד קהילה. ובוועד הקהילה כולן היו נשים, חוץ מגבר אחד. הן השקיעו מאמץ מתמיד לשיפור הצוות דרך טיוב האינטראקציה הבינאישית בין החברות. בכדי ליצר צוות משפחתי דרוש סגנון מנהיגות בינאישי: הובלה דרך יצירת שותפות רגשית ללכידות למחויבות. מנהיגות נשית מניעה דרך תקשורת בינאישית, מכילה, מבוססת הכרות אישית, רגשית, מייצרת תחושת שייכות באיכות אנושית. "הדבק" המשפחתי המלכד את הצוות אינו תלוי משימה ויעדים אלא מבוסס על מערכת יחסים בינאישית. קלתי וגדליהו הן מודל של נשים עניות, שקמו ועשו מעשה וגייסו כסף למען האחיות העניות שלהן. ולא רק למענן: משפחות מהקהילה שנקלעו למצוקה היו מקבלות הלוואות מכספי הוועד, בלי ריבית כלל. אף אם המשימה תשתנה, מידת מחויבות אנשי הצוות אחד לשני תישאר ולעתים אף תגדל. צוות משפחתי הוא צוות עמיד resilience יותר מכל סוג של צוות אחר. גם לאחר הקמתו של בית האמהות, קלתי וגדליהו לא שקטו על שמריהן. הן גייסו עוד כספים, רכשו מבנה נוסף, סמוך, והגדילו את המקום. במשך כמה שנים קלתי התנדבה ב"בית האמהות" כאחות, ואחר כך עזבה את העבודה בגימנסיה ועברה לעבוד שם, בשכר שעדיין היה חצי התנדבות.

מנהיגותן דמלכות"ה של קלתי וגדליהו ייחודית בלכידותה המשפחתית. בקהילה שהן באו ממנה, הקהילה המשהדית, ישנה אכפתיות שנוצרה בגלל החוויה המשותפת שלהם כאנוסים. נוצרה שם קהילה מאוד תומכת שהנשים הן אלה שהובילו אותה. השילוב בין תחושת שייכות בינאישית משפחתית, עם כללים ונהלים ברורים, מהווים את ייחודה של המנהיגות הנשית של קלתי וגדליהו. בזכות היכולות הבינאישיות שלהן לאמפתיה והובלת קונפליקטים, נוצרה גמישות, שייכות ואחריות משותפת על "בית האמהות".

Dobeing in Sanhedrin model for learning community

הויה בתפישת סנהדרין לקהילות לומדות

תפישת סנהדרין לקהילות לומדות, אותה פיתח ניר גולן, איש חינוך ומנהיגות, מבוססת על המושג הויה Dobeing. קיימות הגדרות רבות למילה הויה: התהוות, היות, מציאות, מהות, קיום, הימצאות, ישות, חיים. מהותה של הלמידה בקהילת סנהדרין היא החיפוש אחר הויה: מהות הקיום האישי, המקצועי, החברתי והקוסמי. 

Dobeing ה-ו-י-ה: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם

בדברי הגמרא על הפסוקים בפרשת כי תבוא "אין התורה נקנית אלא בחבורה" - וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ- לֹהֶיךָ. (דברים, כז, ט)/ הסכת לפי רש"י: הס= עשו, כת= כתות כתות. עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה (מסכת ברכות, דף סג, עמ' ב). בחבורה נוצרת ההקשבה המקשרת בין בני האדם, ומאפשרת יצירת הרמוניה על-ידי צמצום המרחק בין הפרטים השונים, תוך יצירת מרחב שייכות בטוח אחד. תנאי זה הכרחי ליצירת קהילת סנהדרין לומדת. ההקשבה היא כלי להבנת הזולת, ומתן ביטוי לקולות של האחר. ההקשבה לתהליך הפנימי מתרחשת במקביל להקשבה החיצונית, ומובילה להוויה. עיסוק בתורה באמצעות לימוד קבוצתי יוצר אינטראקציה והשפעה הדדית של הלומדים זה על זה. שיטת לימוד זו מפרה את החשיבה היוצרת, ומייעלת את הבנת החומר הנתון.

ההקשבה מונחית על-ידי הרצון האמיתי לשמוע על-פי בחירתו האישית של האדם. בחירת הנשמע מולידה בנפש האדם את הוויתו. הקשבה אמיתית יוצרת אחדות ומתחברת לנושא החסד: חסד מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית ללא כל מחשבה על גמול או תועלת/ רש"י. מעשה שמעבר לחובה והבטחה; לפנים משורת הדין.

האחדות מגיעה מתוך החיבור השלם המושתת על שמיעה והקשבה לנפש הזולת. המטרה להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, להוביל מתוך ענווה. מימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. ההוויה מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל הקשבה פנימית ומודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו. הגמרא יוצרת קשר בין לימוד תורה בחבורה (הסכת ושמע) לבין "היום הזה נהיית לעם". הלימוד בחבורה הוא צעד ראשון אל המעשה החברתי. שכן, בשונה מן הלימוד הנשאר בד' אמותיו של הלומד היחיד, הלימוד בחבורה יוצר בסיס שממנו אפשר לצאת ולפעול לשינוי חברתי. קהילה לומדת על-פי תפישת סנהדרין, היא "מעבדה חברתית" שיוצרת את הפלטפורמה לניסוי והתנסות למטרת הובלת שינוי. זו הדרך שבה מתרחש תהליך הלמידה בקהילה בה עושים ולא רק לומדים.

Dobeing: Listening to myself and to the other

:Dobeing הקשבה לעצמי ולאחר

המושג Dobeing מתבסס על ההנחה שאדם יכול להימצא תמיד בשני מצבים במהלך חייו  Doingאו .Being הוא נע ממצב אחד למשנהו בהתאם לסגנונו האישי ואורח חייו כאדם. מצבBeing  הוא מצב של הוויה, הקשבה פנימית וחיצונית- האדם עוצר, מקשיב ושוהה בהווייתו. במצב זה מופעלים חוש השמיעה החיצוני וחוש השמיעה הפנימי. ההקשבה היא לאותם צלילים המגיעים מן החוץ וה"צלילים" המגיעים מתוך האדם עצמו.

האדם מקבל "צלילים" מאברי החישה בגוף ומתרגמם לתחושות כמו: רעב, צמא, כאב, קור, חום, עייפות, מין וכו׳. רוב התחושות ניתנות למיקום פיסי בגוף האדם, הן תוצאה של עיבוד גירויים חיצוניים ופנימיים הנקלטים דרך אברי החישה השונים, המפוזרים בכל רקמות הגוף. קיים ה"צליל" הגופני תחושתי לצורך באהבה: לאהוב ולהיות נאהב, צורך רגשי. התייחסות אישית לאדם תוך גילויי חיבה והערכה מילוליים מעוררים אצלו את רגש האהבה. ברובד האינטלקטואלי קיימת "סימפונית צלילים" במוח הגדול והיא באה לידי ביטוי במחשבות מילוליות או חזותיות.

ההקשבה מקשרת בין בני האדם ומאפשרת יצירת הרמוניה על-ידי צמצום המרחק בין הפרטים השונים וניסיון לייצר מרחב שייכות בטוח אחד. תנאי זה הכרחי ליצירת קהילה לומדת. השמיעה היא כלי להבנת הזולת, ומתן ביטוי לקולות של האחר. ההקשבה לתהליך הפנימי, המתרחש במקביל להקשבה החיצונית, מובילה להוויה. ה-ו-י-ה ראשי תיבות "הסכת ושמע ישראל היום" (דברים כ"ז ט'). הסכת: עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה/ רש"י: הס= עשו, כת= כתות כתות. עיסוק בתורה באמצעות לימוד קבוצתי היוצר אינטראקציה והשפעה הדדית של הלומדים זה על זה. שיטת לימוד זו מפרה את החשיבה היוצרת, ומייעלת את הבנת החומר הנתון.

ההקשבה מונחית על-ידי הרצון האמיתי לשמוע על-פי בחירתו האישית של האדם. בחירת הנשמע מולידה בנפש האדם את הוויתו. הקשבה אמיתית יוצרת אחדות ומתחברת לנושא החסד: 

חסד מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית ללא כל מחשבה על גמול או תועלת/ רש"י. 

מעשה שמעבר לחובה והבטחה; לפנים משורת הדין.

האחדות מגיעה מתוך החיבור השלם המושתת על שמיעה והקשבה מלאים

לנפש הזולת. המטרה להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, להוביל מתוך ענווה.

מימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. ההוויה מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל הקשבה פנימית ומודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו.

TheMalchutha: Mere Marie Holism & Empathy

דמלכות"ה: "האם מריה" כוליות ואמפטיה

מנהיגה נשית מיישמת את כישוריה הבין-אישיים, את חמלתה וגישתה ההוליסטית הרחבה כדי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. המנהיגה הנשית מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה בכוליות וביכולת האמפתיה Holism & Empathy.

יליזבטה יורייבנה סקובצובה Елизавета Юрьевна Скобцова ‏ הידועה כ"האם מריה"  Мать Мария Mere Marie‏ (1891–1945) כתבה: "הדרך לאלוהים שוכנת דרך אהבה של בני אדם. בבוא יום הדין שלי לא ישאלו אותי אם נחלתי הצלחה בתרגילי הסיגוף שלי, ולא כמה השתטחויות והשתחוויות היו לי. במקום זאת ישאלו אותי האם האכלתי את הרעבים, הלבשתי את העירומים, ביקרתי את החולים ואת האסירים. זה כל מה שישאלו אותי. על כל העניים, הרעבים והכלואים אומר למושיע 'אני': "הייתי הרעב והצמא, אני הייתי חולה ובכלא".

בזכות החשיבה הרשתית והכוליות שלה, סקובצובה הייתה בעלת "תחושת בטן"- ודאות אינטואיטיבית Intuitive certainty.

המנהיגה הנשית על-פי מודל דמלכות"ה מתאפיינת בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות בראייה הוליסטית, דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team.

במרבית המקרים נקודת מבטה של המנהיגה הנשית רחבה יותר מזו של המנהיג הגבר. מנהיגה חושבת חשיבה הקשרית, הוליסטית. היא מגלה גמישות מנטלית רבה יותר, שיפוט עשיר בדמיון והיא אינטואיטיבית יותר תוך תכנון לטווח ארוך. נקודת ההשקפה שלה רחבה יותר, אוספת נתונים רבים יותר הקשורים לנושא תוך כוליות: קישור בין פרטים רבים יותר. בזמן קבלת החלטות היא שוקלת משתנים רבים יותר ורואה דרכים רבות יותר להמשך. היא נולדה בליטא ב-1891, סקובצובה נודעה כמשוררת מגיל צעיר והייתה לאתאיסטית כשעמדה על דעתה בגיל 14, כפי הנראה בעקבות מות אביה- 'אם אין צדק, אין אלוהים' קבעה. כשעברה להתגורר בסנט פטרסבורג הייתה מעורבת בחוגי האינטלקטואלים בעיר וזו גם התקופה בה כתבה את רוב שיריה. היא תכננה להתנקש בחייו של טרוצקי, שאכזב לדעתה את מטרות המהפכה. האדומים ממנים אותם לראש העיר אנפה בדרום רוסיה, אחריהם כובשים את העיר הלבנים וכולאים אותה. הם מעמידים אותה למשפט בעוון בולשביזם ולמזלה השופט הוא Daniel Skobtsov שהיה מורה שלה בצעירותה. הוא משחרר אותה. הם מתאהבים, מתחתנים ובורחים יחד עם בתה הקטנה ואמה לפריס. סקובצובה משלבת, מכלילה ועושה סינתזה ואינטגרציה יותר מגברים. בזכות היכולת האמפתית הגבוהה שלה היא סבלנית וסובלנית יותר כלפי נתונים דו-משמעיים, ורואה בכל סוגיה גורמים מעורבים רבים יותר. למנהיגה כמוה חשיבה מערכתית הוליסטית המאפשרת להביט בשלם. היא רואה יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, היא מזהה מסגרת ודפוסים ולא תמונת מצב רגעית.

סקובצובה מתחילה בלימודי עבודה סוציאלית ותיאולוגיה. בשנת 1926 בתה אנסטיסיה בת הארבע מתה משפעת. היא מחליטה על אמהות חובקת-כל: עליה להיות "להיות אמא לכל, לכל מי שזקוקים לטיפול, סיוע, או הגנה אימהית". הנישואין מתפרקים. הבן ליורה עובר לגור עם אביו וסקובצובה פונה להקדיש את חייה לנזקקים. בשנת 1932 היא מתגרשת והופכת לנזירה ומקדישה את עיקר זמנה לתמיכה בגולים הרוסים ומנהלת עבורם בית תמחוי. האמפתיה  Empathy, ἐμπάθεια  היא הדרך הטבעית להבין בני-אדם. אצל המנהיגה הנשית מתקיים תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו היא קולטת ומבינה את מצבו הנפשי של הזולת. היא מפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת כתגובה למצוקה אצל הזולת. היא מעבירה לזולת שהוא מובן-נפשית. למנהיגה יכולת להתחבר אל רגשותיו ואל עולמו הנפשי של האחר. היא מסוגלת להבין את התנהגותו של אדם דרך רגשותיו, והרגשות שלו משפיעים על רגשותיה. זוהי גישה חומלת, אישית והוליסטית. שותפה לדרך ולבניית המקום המיוחד הוא האב Dmitri Klepinin  דמיטרי קלפינין. הבית הלך והתמלא וסקובצובה ויתרה על המיטה שלה ועברה לישון במרתף, על יד הדוד. הבית הקטן עבר מקום וכך יכלה סקובצובה לדאוג לכ-120 איש בו-זמנית. בזכותה נפתח גם בית הבראה לחולי שחפת- מחלה נפוצה בקרב הגולים הרוסים. הנטייה שלה כמנהיגה היא להתבונן בבעיות בהקשרן הרחב, להתרכז בסוגיה כולה ולא בחלקיה. דבר זה תורם רבות לתכנון ארוך טווח. ראייה כולית או הוליסטית מקבלת החלטות על-סמך סך המרכיבים של הבעיה. נטייה זו קיימת בטבע בניסיון ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו, בצורה יצירתית.

ב-1940 הנאצים כובשים את פריס עדיין סקובצובה יכולה לברוח לארה"ב אך בוחרת להישאר עם אלו שאין להם לאן לברוח. שנת 1942 השניים מספקים תעודות טבילה, מזון, מקלט והברחה אל מחוץ לצרפת או לדרום צרפת. יולי 1942 מביא אתו איסור על יהודים להימצא כמעט בכל המקומות הציבוריים. המשטרה הצרפתית לוקחת אחריות על המבצע ומחליטה לגרש גם ילדים- למרות שלא התבקשו לעשות זאת ע"י השלטון הנאצי, בשלב זה. בבוקר ה-16 ביולי המצוד יוצא אל הפועל בשעה 4:00 ונמשך יומיים. במהלכו תצוד משטרת צרפת 13,152 יהודים, מתוכם 5,802 (44%) נשים ו-4,051 (31%) ילדים. הקרבנות רוכזו באולם ישן למרוצי אופניים- "ולודרום החורף". הם הוחזקו שם במשך חמישה ימים ללא אוורור, בחום ובצחנה נוראים. מתוך קרבנות "מצוד האביב", רק 811 שרדו את המלחמה.

הפסיכולוג מארשל רוזנברג הגדיר אמפתיה, כיכולת להבין ולקבל מתוך הזדהות את הצורך של האחר, את המצב המציאותי שממלא או לא ממלא את הצורך, ואת הרגשות שמילוי או אי-מילוי זה מעורר, ללא שיפוט ופרשנות, ולבטא הבנה וקבלה זו כלפי האחר. סקובצובה החליטה לנצל את גלימת הנזירה שלה שאפשרה לה להיכנס לוולודרום החורף. במשך שלושה ימים היא סעדה את האנשים והבריחה למקום מים ומזון עד-כמה שיכלה. היא הצליחה לגייס לעזרתה עובדים לפינוי אשפה שנכנסו עם פחי זבל גדולים ובהם הוברחו כמה עשרות ילדים יהודים לבתי מסתור.

הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה". חוויה זו נובעת מהחיבור בין הכוליות והאמפתיה אצל המנהיגה."כל אדם הוא הסמל של התגלמות אלוהים בעולם" כתבה סקובצובה ועשתה. בית התמחוי שלה התמלא ביהודים והיה למרכז לזיוף תעודות ולהברחת יהודים. בכתביה הביעה סקובצובה פליאה מכך שלמרות הפעילות הענפה הנאצים אינם עורכים חיפוש בבית. ב- 8 לפברואר 1943, בזמן שסקובצובה לא הייתה בבית, פשטה המשטרה על המקום ומצאה בכיסו של בנה של סקובצובה, ליורה, מכתב המבקש לדאוג ליהודי למסמכי הטבלה. ליורה נלקח למרתפי הגסטאפו. כשבוע מאוחר יותר נלקחה גם סקובצובה לחקירת הגסטאפו.
האם, הבן, האב דימיטרי ועוד כמה מעובדי בית התמחוי נאסרו. באמצע דצמבר הם גורשו הבן והאב דימיטרי לבוכנוולד וממנו למפעל להכנת פצצות. לאחר עשרה ימים מת הבן ליורה משחין. האב דימיטרי נספה ארבעה ימים אחריו.

סקובצובה נשלחה למחנה רוונסבריק. היא שרדה במקום במשך שנתיים. הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר". יכולת זו דורשת מודעות עצמית גבוהה. היא הצליחה להתיידד עם אסירים רוסים ששהו במקום. סקובצובה הפכה לדמות נערצת. היא יזמה קבוצות דיון ולימוד של הברית החדשה, על עתיד הקומוניזם, עתידה של רוסיה ועוד. השיחות אפשרו לכל אחד להביא את דעתו ולא הייתה בהם הטפה דתית. היא הצליחה להוציא ולו לרגעים את האסירים מגיהינום חייהם.

עבודת הפרך החלה לתת בה את אותותיה. רגליה החלו לבגוד בה. חברי דאגו שלא תחלק את מנות המזון שלה כפי שנהגה לעשות אלא תנסה לשמור על בריאותה. ב-31 למרץ 1945 היא נשלחה לתאי הגזים. מנהיגות נשית מביאה חמלה, סבלנות, מגע אישי, כישורים בין-אישיים,עניין בעבודת צוות, נטייה לחפש פתרונות הוליסטיים, ראיית המצב כשלמות אחת בעלת כיוונים חברתיים ופסיכולוגים. למנהיגה ישנה נטייה לתת יחס אמפתי ואישי, לעבוד כחלק מצוות וכך תוכל להוביל בדרך רבת-פנים. בשנת 1985 הוכרו יליזבטה סקובצובה ודמיטרי קלפינין כחסידי אומות העולם על ידי יד-ושם. סקובצובה היתה מודעת יותר Self-awareness לעצמה והכילה בקלות יתר את האחר, היא היתה ענווה יותר Modesty ממנהיג גברי. גבר יכול לרכוש מאפיינים ייחודים אלה ולהפוך למנהיג על-פי מודל דמלכות"ה, אך אצל מנהיגה אישה הם קיימים בצורה טבעית יותר.

TheMalchutha: Compassionate Road Map to Peace

דמלכות"ה: דרך רגישותית לשלום

 

מלחמה הייתה מאז ומעולם עניין גברי. גברים לחמו בגברים, למען מטרות שהוגדרו בידי גברים. נשים במקרה "הטוב" נלקחו כשפחות, נאנסו או נרצחו. ההשתתפות במלחמה הקנתה פריבילגיות פוליטיות וחברתיות לגברים, ולכן נשים, ללא קשר למעמדן החברתי, הודרו על פי היררכיה מגדרית. בעקבות כך נפגעו זכויותיהן כאזרחיות ונפגעה יכולתן לרכוש עמדות כוח בפוליטיקה ובכלכלה. המנהיגה הנשית על-פי מודל דמלכות"ה מתאפיינת בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. מנהיגה נשית מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה של המנהיגות הנשית בכוליות שלה וביכולת ההכלה והאותנטיות Holism & Empathy. המנהיגה הנשית היא בעלת "תחושת בטן"- אינטואיציה Intuitive certainty, ענווה יותר Modesty ממנהיג גברי, בשל המודעות העצמית הגבוהה שלה Self-awareness. לאורך כל הדרך היא מובילה תוך דבקות והתמדה בפרטים הקטניםDetailed Persistence. גבר יכול לרכוש מאפיינים ייחודים אלה ולהפוך למנהיג על-פי מודל דמלכות"ה, אך אצל מנהיגה הם קיימים בצורה טבעית יותר.

ליימה רוברטה גבואי Leymah Roberta Gbowee מליבריה כלת פרס נובל 2011, מנהיגה נשית דמלכות"ה, הובילה לסיום מלחמת האזרחים בליבריה וכינון משטר דמוקרטי במדינה. במסגרת תפקידה כעובדת סוציאלית במונורוביה, בירת ליבריה, ראתה גבואי את פגעי המלחמה כשטיפלה בנפגעי הטראומה, חיילים וילדים ששירתו בצבאו של הרודן צ'רלס טיילור ששלט במדינה בין השנים 1998 ל-2003. בשנת 2002 החלה גבואי בפעולות מחאה שכללו תפילות המוניות של נשים ואף שביתת יחסי מין, בהשראת המחזה ליזיסטרטה. סיפורה של ליזיסטרטה משמש דוגמה וסמל לא רק לחלוקה המגדרית של גברים/מלחמה ונשים/שלום, אלא גם תקדים לפעולת נשים ולסולידריות של נשים במאבק נגד תופעת המלחמה. במחזה של אריסטופאנס עושות נשות אתונה ונשות ספרטה יד אחת בהכריזן על שביתת מין שתיפסק רק אם יפסיקו הגברים את מעשי האיבה שבין שתי הערים. השביתה משיגה את שלה ובא הקץ למלחמה. מנהיגת נשות ספרטה מסבירה: "הדבר היחיד שמפחיד אותי זה להפסיד את הילד שלי. לא בא לי שהוא ימות באיזה מלחמה טיפשית שבעוד מאתיים שנה אף אחד לא יזכור על מה היא הייתה בכלל ובעוד ארבע מאות שנה כבר יעשו עליה קומדיות." בשנת 2006 מונתה נשיאה, אלן ג'ונסון-סירליף, לעמוד בראש הרפובליקה. היא הייתה לאישה הראשונה לעמוד בראש מדינה בכל היבשת האפריקאית.

 למרות השינויים ההיסטוריים, נותר החיבור הזה בין מלחמה ומגדר קבוע ויציב למדי: הגבר היה באופן פוטנציאלי, גם אם לא תמיד בפועל, לוחם, ועובדה זו, שמתוקפה היה עליו לסכן את חייו, הקנתה לו את הזכות לקחת חלק בקביעת המדיניות. הדעה הרווחת הייתה שהגבר לוחם, כלומר הוא חזק וגיבור והאישה אינה לוחמת, ומכאן שהיא חלשה וזקוקה להגנה ולכן עליה לשתוק ולתמוך בגברים הלוחמים. חלוקת עבודה חברתית זו הניבה שלל דימויים מוכרים שהפכו כמעט לטבע שני: גבר = כוח, אלימות, גבורה; אישה = פסיביות, חולשה, רגשנות. קישור מגדרי זה לנושא המלחמה חיזק ושכפל את יחסי הכוח המגדריים בחברה ואת הדרת האישה מאזרחות שוות זכויות. במשך השנים נשים ביטאו התנגדות למלחמה לא רק מתוך גישה הומניסטית-אוניברסלית, אלא גם מתוך ראיית המלחמה כעניין המקבע את מעמדן המשני בחברה. נשים מביאות ממד הומני לתהליך השלום. נשים מוטרדות מנושאי הילדים, בתי-הספר, הדאגה לביטחונם של אנשים ואף פעם לא בשביל עצמן. הדלאי למה אומר שאם אתה חושב שהיכולת לסלוח היא חולשה זה רק כי לא ניסית לסלוח. אם חושבים ששלום שנבנה בדרכן של נשים הוא חלש, זה בגלל שטרם ניסו לעשות זאת. הדלאי למה ישב שנים בכלא בגלל המטרה בה האמין. גנדי בילה שנים בניסיון להביא שלום ועצמאות להודו. במקומות רבים מסביב לעולם אנשים ניסו לעשות זאת. חזון רגישותי מגדיר את תמונת העתיד ומסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשינוי.

כאשר מדובר על חזון רגישותיCompassionate Vision  מבוסס חמלה, תמונת העתיד נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. חזון רגישותי מניע את האנשים דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה. Aletta Jacobs אלטה יאקובס נולדה למשפחה יהודיה מתבוללת בהולנד, במרץ 1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטה כרופאה האישה הראשונה בארצה. אלטה החליטה להפסיק את עבודתה כרופאה ולהקדיש את עצמה למאבק למען זכות הבחירה לנשים. במהלך 1911-1912 יצאה עם קארי צ'פמן קאט, למסע עולמי לקידום זכות הבחירה לנשים, והופיעו בכנסים רבים בניסיון לעורר מודעות לנושא. ב-1915 התקיים בהאג קונגרס הנשים הבינלאומי שאורגן על ידי המשפטנית הגרמנייה הראשונה אניטה אאוגספורג והפציפיסטית הגרמנייה לידה גוסטבה היימן, ובהזמנתה של הרופאה והפעילה ההולנדית למען זכויות נשים אלטה יאקובס. בכנס הוקם ועד הנשים הבינלאומי לשלום קבוע
International Committee of Women for Permanent Peace ICWPP. משתתפות הקונגרס דחו את התפיסה הסטראוטיפית ביחס לחלוקת התפקידים המגדרית בחברה. הן סירבו לראות בנשים בעת מלחמה רק את מי שנתונות להגנת הגברים ואשר כל שנדרש מהן הוא לתמוך ולסייע, לטפל ולעודד. הן תבעו לעצמן את הזכות והחובה להשמיע את קולן, וקראו לכל הממשלות המעורבות במלחמה לפתוח במשא ומתן לשלום, שיתבסס על זכות ההגדרה העצמית לעמים ועל הכרה בזכויות המיעוטים. הן תמכו ברעיון של הקמת בית דין בינלאומי שיהיה בכוחו להטיל סנקציות פוליטיות, מוסריות וכלכליות על מדינה שתשתמש בנשק ככלי לפתרון סכסוכים. כדי להבטיח את השלום תבעו הנשים שתבוטל הדיפלומטיה החשאית, יוטל פיקוח ציבורי על מדיניות החוץ, ויונהגו פירוק מנשק, סחר חופשי וחינוך לשלום. קונגרס הנשים הבינלאומי בהאג נועד בכדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד. הוא נפתח ב-28 באפריל והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות פמיניסטיות מכל רחבי אירופה. במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות.

·        אצל נשים התפתחו אבולוציונית ההבעה הרגשית והיכולת לחמול. אצל נשים קיימת התנהגות המוכרת בשם "התאמה ריגשית"- היכולת להכיר בתחושותיו של התינוק, לאשר חיצונית את הרגשתו תוך "חיקוי" התנהגותו, והתאמת מצב הרוח של האם לזה של תינוקה. אמהות אשרת הפגינו "התאמה ריגשית" גבוהה יותר, גידלו ילדים מאוזנים יותר. הילדים הללו חיו יותר מאחרים- ובהדרגה, באמצעות הברירה הטבעית, ניתנה עדיפות לנשים בעלות יכולת טובה יותר להביע עצב, צער, אמפתיה, חמלה ורגשות טיפוח אחרים.

·        יתרון גנטי-אבולוציוני-תרבותי זה מהווה בסיס איתן למנהיגה הנשית לעצב לעצמה חזון מבוסס חמלה לפתרון בעיות, או מתן מענה לצורך או למצוקות הסובבים אותה. היא מוערכת יותר על-ידי הסובבים אותה, ולכן הובלתם קלה יותר.

·        מונהגים רבים יותר מחפשים כיום את היחס האישי המסורתי מהמנהיגה שלהם. הם מצפים כי המנהיגה תקשיב יותר למצוקותיהם, תביע דאגה וחמלה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הרחיבו הפמיניסטיות הפציפיסטיות את גבולות הדיון והפעולה שלהן. הן כרכו את סוגיית המלחמה בסוגיית השוויון האזרחי, וזנחו את האמונה הנאיבית שעצם מתן זכות הבחירה לנשים, דהיינו שיתופן במערכת קבלת ההחלטות, יניב בהכרח מדיניות של שלום. הן הבינו שבלי לחסל את הסיבות הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות והפסיכולוגיות למלחמות יהיה המאבק למען השלום חסר משמעות. בכך הן זנחו את קו החשיבה שאִפיין את מרבית הארגונים הפציפיסטיים לפני מלחמת העולם הראשונה, קו שכּוון לפעילות במישור הדיפלומטי, למציאת הסדר בינלאומי ליישוב סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. הגברים נחותים במהותם מהנשים: יש להם פחות כישורים לפתח קידמה חברתית ובמלחמה מתגלה הגבריות בדרכה הקיצונית והאבסורדית ביותר. נשים עשו זאת במקומות שונים וזה אפשרי. הדבר האמיתי הוא שנשים מתאחדות במקומות שאחרים נחלקים ומנסות לבנות שלום וזה הדבר האמיתי. שלום זה דבר שבא בכל דרך אפשרית וכולם מעורבים. אם הנשים האלו ידברו בניהן, יהיה להן יותר קל ללחוץ על הממשלות לדבר אחת עם השנייה. מנהיגה נשית בהבדל ממנהיג גבר, רואה את המונהגים כקבוצת פרטים, בעלי רגשות, ומתחשבת בהם. היא בעלת יכולת אמפתיה והכלה גבוהה יותר ביחס למנהיג ולכן בונה חזון מבוסס חמלה: חזון רגישותי. המנהיג רואה את קבוצת הפרטים כמערכת, ככפופים, כמקור כוח. הוא ינסה לעבוד על פי חוקי וכללי המערכת/ הארגון/ או המדינה. מנהיגה תהיה מושפעת הרבה פחות משיקולי המערכת/ המדינה ויותר תושפע ממצב הרוח של הפרטים, מתחושותיהם, רגשותיהם, חששותיהם ופחדיהם. היא תנהיג דרך שיתוף והכלה. רוב הנשים הן אמהות לילדים והן צריכות להתחיל לשוחח אחת עם השנייה ולשכנע את ממשלותיהן שהשלום היא הדרך היחידה האפשרית. הנשים חייבות לפעול מתוך רגש של חמלה וחשוב שקולן יישמע ושיהיה להן חלק בזירה הציבורית והפוליטית, כדי להביא את הקול הזה, קול החמלה ואי-האלימות, אל העולם הברוטלי, האלים והתחרותי )שהוא העולם הגברי(.

6 עקרונות למנהיגות נשית על-פי מודל דמלכות"ה :

•         המנהיגה מפתחת מודעות לרגשות האחר, ואולי אף מזדהה עימם. היא מייצרת דרך רגישותית כדי להוציא את האחר ממצוקתו.

•         כדי להיות שותפה רגשית יש צורך קודם כל במודעות עצמית גבוהה, ביכולת הקשבה והכלה, ביכולת ניתוח וזיהוי וביכולת המשגה.

•         החמלה מכילה בתוכה את המודעות לרגשות האחר אך אינה נשארת שם. היא אינה מחייבת אמפתיה או הזדהות. היא כן מחייבת חיבור לרגשות האחר או ברובד אינטלקטואלי או ברובד רוחני יותר.

•         המנהיגה מפתחת את היכולת לזהות ולדייק את צורך האחר לדרך רגישותית. חמלה כשותפות רגשית שמה במרכז את פתרון הבעיות, את זיהוי הצורך ומתן המענה.

•         המנהיגה בונה בשיתוף צוות מוביל את הדרך הרגישותית האמורה לתת מענה לצורך או לפתרון הבעיה.

•         המנהיגה מובילה את הצוות ואת הסובבים אותה דרך הקשבה, דאגה וחמלה.

כאשר מדובר על חזון רגישותי- Compassionate Vision for Peace, חזון מבוסס חמלה לשלום, מפת הדרכים נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. החזון הרגישותי מסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשלום בדרך רגישותית זו. חזון רגישותי מניע את האנשים לשלום דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה.