אנתרופוגוגיה לקהילה לומדת
אנתרופוגוגיה: Anthropogogia /Anthropogogy:
מיוונית- Antropos άνθρωπος פירושו אדם ו-άγω Agoge פירושו מוביל (הובלה).
אנתרופוגוגיה היא תורת לימוד האדם: הובלת האדם ללמידה. למידה השמה את פיתוחו
המקיף של האדם במרכז, ללא תלות בגילו הביולוגי. האבחנה בין למידת ילדים ללמידת
מבוגרים אינה רלוונטית יותר, משום שההבדלים בין המבוגרים לילדים הולכים ונעלמים.
יש להתייחס אל הילד הלומד כמו אל מבוגר ולשניהם כאל אדם.
פירוט הגישה האנתרופוגוגית:
פליקס אדם (Félix Adam) הגדיר לראשונה ב1977 את המונח אנתרופוגוגיה:
"המדע והאמנות של המורה, בחינוך האדם באופן קבוע, בכל תקופת התפתחותו
הפסיכו-ביולוגית לתפקוד בחיים האישיים והחברתיים."
ק' ד' בנה (K. D. Benne) הגדיר ב1981 את המונח: "הנחיה של הלמידה והחינוך של אנשים בכל
הגילים, כבסיס להישרדות אדם, המדגיש את החשיבות השליטה בתהליכים של חשיבה ביקורתית
וחדשנית, היכולת להקשיב ולתקשר עם אחרים שדעותיהם סותרות לגבי העולם. להקנות את
הטוב, ואת היכולת ללמוד איך ללמוד מחדש, כאשר אנו נתקלים בחידוש והצורך להסתגל
לרמה אישית וחברתית."
ניר גולן הציע הגדרה חדשה (2014) לאנתרופוגוגיה:
"הובלת האדם ללמידה משמעותית הניתנת ליישום מיידי בהתנהגותו."
כיום ידוע שהתרבות משתנה במהירות, לכן בימינו על החינוך
להיות תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו יש לגלות את הבלתי ידוע ולא להקנות את הידוע.
בעקבות השינוי צמחה האנתרופוגוגיה כתיאוריה מובהקת להוראת האדם המבוססת על חמש הנחות
יסוד.
הנחות היסוד של האנתרופוגוגיה:
1. האדם כלומד עצמאי: תפיסת האדם את עצמו כישות עצמאית.
האדם רואה עצמו כמי שמכוון את עצמו מבחינה עצמית, בוחר מה ללמוד, כמה ואיך. האנתרופוגוגיה
מתבססת על עקרון הבחירה: דרישת עצמאות וחופש האדם הלומד לבחור בעצמו. תפקיד המלמד אינו לתת תשובות מוכנות
לשאלות שנקבעו מראש, אלא לסייע לו לגלות בעצמו את השאלות החשובות ואת התשובות. דרך
השאלות יקטן קונפליקט תלות-עצמאות אצל האדם ותהיינה פחות התנגדויות ללמידה.
קונפליקט תלות-עצמאות מועצם במציאות הוירטואלית היום,
מכיוון שהגבולות בין הבחירה האמיתית לבין הבחירה הוירטואלית היטשטשו. כדי לאפשר
בחירה אמיתית יש לאפשר שקיפות. האדם היום אינו טולרנטי לעמימות בכלל. העמימות
נותנת לו תחושה של חוסר שליטה ופגיעה בחופש הבחירה שלו. ניתן להעצים את חופש
הבחירה שלו דרך שיתוף בהחלטה על: משימה, נושא, משך, שיטה, הרכב קבוצה, אופן הערכת
תהליך ותוצר, תוצרי הלמידה, והמיקום.
2. הלמידה כמותאמת לצורכי האדם: האדם מוכן ללמידה כאשר הוא זקוק לה,
היא קשורה למשימותיו ולתפקודו היומיומי והחברתי. הוא רואה בלמידה כמשרתת מטרות
בתהליך התפתחותו האישית. עם הגיל מתחדדים צרכים אישיים של האדם. לכל אדם מאפיינים
וצרכים משלו. לכן, הדרך המתאימה ביותר ללמידה היא למידה המותאמת לצרכי ולמאפייני
האדם: בירור וניתוח צרכיו של האדם תוך התייחסות למרכיבים רגשיים ונפשיים ולא רק
קוגניטיביים והתנהגותיים. הלמידה
האנתרופוגוגית כנותנת מענה לצורך: חיפוש מענה לצורך פיסיולוגי, נפשי.
"האדם הדיגיטלי" הוא בעל מודעות גבוהה לצורך
הפיסי והקוגניטיבי שלו. כל משימה או נושא למידה מומלץ שיהיו מחוברים לצורך, כך הם
יתנו לו מענה ויבוצעו בצורה מיטבית. מענה סטנדרטי מייצר אצלו תחושת שעמום שאינו
יכול לסבול. המדיה הדיגיטלית מספקת לו תעסוקה תמידית אינסופית, דרך הרשתות
החברתיות והמשחקים הזמינים ברשת. אדם זה אינו יודע איך להשתעמם. האדם
"מחובר" מאד לצרכיו והסטנדרטים למילוי צרכיו רק עולים מדרגה בכל רגע.
הוא מחפש ריגושים ואינו מסתפק במענה סטנדרטי לצרכיו.
3. הלמידה כמחדשת: בעידן הדיגיטלי בו קיימת זמינות
כמעט מלאה של המידע ברשת, על הלמידה לחדש לאדם. הלמידה האנתרופוגוגית כנותנת מענה ייחודי:
בקשת פתרון בהתאמה אישית, חדשני. האדם מגיע עם מטען של ניסיון חיים שהופך למקור משמעותי ללמידה, ויש
צורך לחבר את הלמידה הנוכחית לידע ולניסיון הקודם שלו. יש לברר את הידע המוקדם של
האדם והניסיון הקודם שלו על מנת לחבר את הלמידה לניסיונו ולא ללמדו דברים שהוא כבר
יודע. בעידן הדיגיטלי בו קיימת
זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על המלמד לחדש לאדם.
החיפוש אחר זהות וירטואלית מעסיק את "האדם
הדיגיטלי". חשובה לו מאד הזהות הייחודית שלו, הסטייל האישי. לכן לא יסתפק
ב"פתרון מדף", הוא רוצה פתרון חדשני, מענה ייחודי לצורך שלו, המבדיל
ומייחד אותו מהשאר, אך עדין מקובל ומוכר על-ידי הקהילה שלו. הוא נמצא במרדף
אינסופי אחר הכרה והוקרה ברשת החברתית. ישנה חשיבות גבוהה לאופן בו מתוקשרת
לו ולסובבים אותו הייחודיות, היצירתיות והחדשנות בפתרון או ברעיון שהוצע לו.
4. הלמידה כנותנת מענה מעשי מיידי: המניע העיקרי ללמידת אדם הוא פתרון
בעיות וסקרנות. לאדם יש צורך ביישום מיידי של החומר, ולכן הלמידה תהיה יותר ממוקדת
אם תיתן מענה לבעיה הדורשת פתרון בנושא מסוים. למידה אשר אינה ניתנת ליישום מיידי
נתפסת כבזבוז זמן. תוצר הלמידה האנתרופוגוגית מיידי: הציפייה היא ליישום
מיידי ללא דחיית סיפוקים. הכול ברשת זמין ומגיע בדחיפה Push, לכן ל"אדם הדיגיטלי"
אין את היכולת לדחות סיפוקים. המדיה הדיגיטלית מספקת לו ריגושים ותעסוקה תמידית
אינסופית, במיוחד דרך הרשתות החברתיות והמשחקים הזמינים ברשת. אדם זה אינו יודע
כיצד לדחות סיפוקים. כל מאוויו הוירטואליים מתמלאים וזמינים מיידית ברשת. במידה
והמענה אינו מיידי או אינו ניתן ליישום מיידי, הוא מאבד בו עניין ועובר לגירוי או
לצורך הבא.
5. הלמידה כחלק מקבוצת שייכות/ קהילה: ל"אדם
הדיגיטלי" קיים צורך עמוק ובסיסי להיות שייך ל"משהו גדול ממנו".
צורך זה נותן מענה לתחושת אפסותו וחוסר חשיבותו של הפרט במערכת. הצורך בשייכות
לקהילה היה קיים גם בדורות הקודמים, אך הוא התעצם בדור הנוכחי כתוצאה מריבוי
הקהילות הוירטואליות שלהן הוא יכול להשתייך. יצירת שייכות לקהילה חברתית בכלל
ולומדת בפרט, מעניינת אותו כשהיא תורמת לו באופן אישי, חברתי ומקצועי.
הלמידה האנתרופוגוגית מבוססת קהילה: תחושת שייכות
למסגרת חברתית. בארגונים עסקיים נתקלים בתופעה זו כשאיכות הקהילה, אליה האדם שייך,
חשובה לו יותר מהקידום או מיציבות לאורך זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה