Rosa Luxemburg as a feminine leadership

רוזה לוקסמבורג כמנהיגה נשית

רוזה לוקסמבורג בנתה לעצמה חזון של חמלה כבסיס למנהיגותה הנשית: "אם הדמוקרטיה נעשתה בחלקה מיותרת בשביל הבורגנות, ובחלקה היא למפגע לה, הרי משום כך היא דרושה והכרחית למעמד הפועלים. ראשית, נחוצה היא, משום שהיא יוצרת צורות פוליטיות (הנהלה עצמית, זכות בחירה וכיוצא באלה), אשר תשמשנה לפרולטריון כהתחלות וכנקודות משען בשעה שיבוא לשנות את פני החברה הבורגנית. ושנית, היא הכרחית משום שרק בה, במלחמה לדמוקרטיה, אגב שימוש בזכויותיה, יוכל הפרולטריון להגיע לידי הכרת האינטרסים של המעמד שלו ותעודותיו ההיסטוריות. כללו של דבר, הדמוקרטיה היא הכרחית, לא משום שהיא עושה את דבר כיבוש השלטון הפוליטי על - ידי הפרולטריון למיותר אלא להפך - משום שהיא לא רק מחייבת כיבוש זה של השלטון, אלא שהיא לבדה גם מאפשרת אותו." 

מנהיגה בהבדל ממנהיג, רואה את המונהגים כקבוצת פרטים, בעלי רגשות, ומתחשבת בהם. היא בעלת יכולת אמפתיה והכלה גבוהה יותר ביחס למנהיג ולכן בונה חזון מבוסס חמלה: חזון רגישותי. המנהיג רואה את קבוצת הפרטים כמערכת, ככפופים, כמקור כוח. הוא ינסה לעבוד על פי חוקי וכללי המערכת/ הארגון/ או המדינה. מנהיגה תהיה מושפעת הרבה פחות משיקולי המערכת/ המדינה ויותר תושפע ממצב הרוח של הפרטים, מתחושותיהם, רגשותיהם, חששותיהם ופחדיהם. היא תנהיג דרך שיתוף והכלה.

מאמרים רבים נכתבו על ההבדל בין המוח הגבר למוח הנשי. בחלקם נטען כי המוח הגברי יותר מערכתי: סיסטמטי. יש בו יותר דחף לנתח, לחקור ולבנות מערכת. המוח הגברי מבין באופן אינטואיטיבי איך דברים פועלים, או חושף את כללי היסוד השולטים בהתנהגותה של המערכת. הוא עושה זאת כדי להבין את המערכת ולחזות את פעולתה, או כדי להמציא מערכת חדשה. עיקר עיסוקו בהבנת ההיגיון העומד מאחורי, זיהוי עקרונות מנחים, עקרונות פעולה והבנת הרציונל.

יש מערכות מכל מיני סוגים; כלי רכב, קטלוג של ספרייה, יצירה מוסיקלית, ואפילו יחידה צבאית – כל אלה מערכות. כולן פועלות על קלטים ומפיקות פלטים ומשתמשות בכללי זיקה מסוג "אם-אז (if-then) ". יתרונה של חשיבה זו בניתוח מערכות וייחודה בסיטואציה של איתור ותיקון תקלות, אלתור או המצאה. כמו כן עוזרת חשיבה זו בהערכת התוצרים אשר הומצאו, או בהערכת ביצועים. בממוצע גברים נוקטים בחשיבה המערכתית באופן ספונטני, יותר מנשים.

בנשים החשיבה יותר אמפתית: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם. נשים חומלות יותר ולכן יכולות לבנות חזון רגישותי יותר: אמפתיה, הבנה והזדהות עם בעיות הזולת.

מטרת חשיבה זו ליצור קרבה והתחברות: אינטראקציה עם אדם, לא עם אובייקט, עם אדם בעל רגשות, ובדיקה כיצד הרגשות שלו משפיעים על רגשותיכם. השימוש השכיח באמפתיה הוא בפתרון בעיות: זיהוי הצורך או הרגש אצל הצד השני, הבנתו תוך הקשבה פעילה, ומציאת פתרון תוך התחשבות ברגשות הרלוונטיים לסיטואציה.

בסופו של דבר, האמפתיה והמערכתיות מסתמכות על קבוצות נפרדות של אזורים במוח. לא מדובר בתהליכים מסתוריים אלא בתהליכים המבוססים על הנוירופיסיולוגיה שלנו.

לוקסמבורג כמנהיגה מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפתיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים. רוזה לוקסמבורג מחייבת את המהפכה הסובייטית והיא מלאת הבנה לקשייה: "כל הבא לשאול בתנאים אלה מאת לנין וחבריו כי יעלו בכוח קסמים את הדמוקרטיה הנאה ביותר, את הדיקטטורה של הפרולטריון למופת ואת המשק הסוציאליסטי הפורח, הרי זה דורש מהם דברים שהם למעלה מכוח אנוש... הסכנה מתחילה רק בשעה שהם עושים את ההכרח לצדקה, בשעה שהם מנשאים את הטקטיקה שלהם הכפויה עליהם ע"י התנאים האיומים וקובעים אותה הלכה לכל פרטיה ומבקשים להמליץ עליה לפני הפרולטריון הבינלאומי כעל טקטיקה סוציאליסטית למופת ולחיקוי."

רוזה לוקסמבורג הייתה בעלת חשיבה אמפתיות: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם: יחידים בני המעמדות המנצלים והמדכאים: "המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק, משום שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות היא אינה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם."

רוזה לוקסמבורג היגרה לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הדמוקרטיה הסוציאליסטית הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה.

בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין. היא הפכה להיות מנהיגה בסגנון שליחת ציבור וויתרה על כל צרכיה האישיים בכדי להוביל את מאבקה לטובת הכלל.

רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 היא נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. בסוף שנת 1915 היא יסדה, ביחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל דמוקרטיה, את הקבוצה "אינטרנציונל" ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית. מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה בברלין, ורונקה וברסלאו. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. עוד דוגמה נפלאה להתנהגות של שליחת ציבור רגישותית: אמפטית, השמה את טובת העם במרכז. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה. גורלה של רוזה לוקסמבורג כרוך אפוא לבלי הפרד בהתפתחות תנועת הפועלים הגרמנית, במאבקים בין פלגיה השונים, ולבסוף בהתפצלותה של התנועה. את המהפכה הרוסית בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים. האמפתיה והיכולת לשים את העם וצרכיו במרכז מאפיינת לחלוטין מנהיגות נשית. רוזה לקחה מנהיגות זאת לקיצון של הקרבה עצמית במלואה. רוזה היא הדוגמה המושלמת לשליחת הציבור: רואה עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. היא מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפטיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים.

מאפייניה של המנהיגות הנשית של רוזה לוקסמבורג על-פי מודל מב"ת:

· שאיפה עזה לאחריות ולביצוע משימות; לקיחת על האחר ועל האידאולוגיה בעיקר.

· מרץ והתמדה בהשגת המטרות; נחישות, התמדה ודבקות "עד מוות".

· העזה ומקוריות בפתרון בעיות; יצירתיות ואומץ בעיקר בתחום ראיית המציאות הפוליטית ו"קריאת הנולד".

· דחף להפעלת יוזמה בסיטואציות חברתיות; יוזמה ותקשורת בינאישית.

· ביטחון עצמי וחוש לזהות אישית; אמונה בעצמה דרך מודעות לזהות העצמית.

· נכונות לספוג לחצים בין-אישיים; אמונה בעצמה, בדרכה, מתחברת לזהות אישית מגובשת.

· נכונות לסבול תסכולים והשהיות; דחיית סיפוקים בעיקר בתקופות בהן הייתה כלואה.

· יכולת להשפיע על התנהגות פרטים אחרים; כריזמה והובלת אחרים, הנעת אנשים.

· כישורים לבנות מערכות של יחסים חברתיים למטרות מוגדרות; הקמת קבוצה פוליטית חדשה.

רוזה לוקסמבורג השאירה לנו מורשת עשירה: "חירות רק לתומכי הממשלה או רק לחברי מפלגה מסוימת - רבים ככל שיהיו - אינה חירות כלל. חירות היא תמיד אך ורק חירותו של החושב אחרת." "ישנן שתי ברירות, סוציאליזם או ברבריות."

בימים של ניאו-ליברליזם משתולל ושל טירוף מלחמתי, אפשר להתנחם במלים שכתבה יום לפני הירצחה, בשעה שמנהיגי המפלגה ה"סוציאליסטית" הגרמנית הכריזו על דיכוי מרד ספרטקוס ועל השבת ה"סדר" לברלין: 'סדר שולט בברלין!' מלחכי פנכה מטופשים שכמותכם. ה"סדר" שלכם בנוי על חול. מחר תשוב המהפכה ותקום, בשאון וברשף. והיא תכריז לזוועתכם, בתרועת חצוצרות: אני הייתי, אני הווה, אני אהיה!"

רוזה אכן הייתה שילוב מושלם וחסר פשרות של מנהיגה אידאולוגית השמה את האידאולוגיה במרכז כדי לשרת את הציבור, ובכך להיות שליחת ציבור.

ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו באותם חוגים שמאוחר יותר תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.