Victim or Victor according to forgiveness model

מנצח או מנוצח במודל סליחה

היכולת לסלוח מבוססת על עמדת חיים או אמונה, המכתיבות את הדרך בה אנו תופשים ורואים את נושא הסליחה. בדרך זו אנחנו ניגשים לסיטואציות שונות סביב נושא הסליחה ומעצבים את תודעתנו. תודעה זו מכתיבה את הקשרים שאנו יוצרים עם עצמנו בנושא הסליחה, ואת הבחירות שאנו עושים והפעולות שאנו מבצעים בהתאם, מול אחרים. במהות, תודעה "בריאה" של נושא הסליחה מייצרת תפישת עולם של "מנצח" הלוקח אחריות על חייו. הוא מישיר מבט אל המציאות ומציגה בצורה כנה. לעומתו בעל תפישת העולם של "קורבן" מאשים בהכול את כולם חוץ מעצמו. הוא לא לוקח אחריות על נושא הסליחה, נוטר טינה לאורך זמן.

כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה
  לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ תהלים קל ד

רש"י מסביר שרק "כי עמך הסליחה"- אי אפשר לזכות לסליחת עוונות על ידי אף אחד אחר, שום מלאך וכו', אלא רק עם ה' הסליחה. לכן "למען תורא"- יש ליראה רק מה', כי אין שום סיכוי בעולם שמישהו אחר יסלח לך חוץ מהקב"ה. כך מפרש רש"י, שרק אצלך ה' הסליחה ולכן יראים רק ממך ולא משום דבר אחר, שום כוח אחר בעולם. כלומר, אני ירא מזה שבכוחו לסלוח לי. מנצח ממקד את עצמו מהר ככל שניתן בסליחה למטרת ראיית העתיד. הוא דואג להסתכל על עתידו בראיית העבר בכדי ללמוד ממנו, לסלוח ולהשתחרר ממנו. ברגע שלמד את הלקח הוא מתקדם הלאה ואינו נשאר תקוע בעברו. הקורבן נשאר תקוע בעברו, ובטעויותיו. הוא מתאבל עליהן וממען לסלוח ולהיפרד מהן דרך תהליך למידה והפקת לקחים לעתיד. 

ד"ר ראיין אווס ((Ryan Howes PhD מגדיר ארבעה אלמנטים משותפים בכל תהליך סליחה מוצלח: ביטוי רגשי, הבנת הסיבה, בנייה מחדש של ביטחון והאלמנט הרביעי שהוא פועל יוצא של האחרים: שחרור ((Let go.

·       A. Express the emotion

·       B. Understand why

·       C. Rebuild safety

·       4. Let go

אווס אינו מדבר על תהליך לינארי בעל שלבים ברורים אלא על תהליך שבו שלושת האלמנטים הראשונים יכולים להתממש בכל סדר שהוא על מנת להגיע לשחרור. שלושת האלמנטים הראשונים הם אינם שלבים ואינם מיצרים תהליך לינארי. יש צורך לעבור דרך שלושת האלמנטים הראשונים ללא תלות בסדר, ולעתים יש צורך לחזור על חלק מהם עד להשלמת התהליך. לחלק מהאנשים יהיה צורך להבין קודם כל את הסיבה לפני שיתנו לרגשות שלהם ביטוי, או שלחלק יש צורך לחזור ולשחזר את העובדות לפני שינסו להבין את הסיבה. יש להשלים את שלושת האלמנטים לפני המעבר לשלב הרביעי- לשחרר. חשוב לא לדלג על אף אלמנט ולפני שהוא הושלם לא לעבור לשלב הרביעי. ישנם אנשים אשר יעדיפו לדלג על אלמנט הרגשות וינסו לעקוף אותו, אך קיצור דרך זה מונע השלמת תהליך עמוק של סליחה.

האלמנט הראשון: ביטוי הרגש

הסולח צריך לבטא בצורה מלאה את רגשותיו בעקבות העוול, הפגיעה או האלימות שבוצעו נגדו. ניתן להרגיש את הכאב, הצער, העלבון, או הכעס שהתעוררו בעקבות המעשה הלא צודק, יש להרגיש אותם בצורה עמוקה ולתת לרגשות ביטוי מלא. אם זה אפשרי מומלץ לבטא אותם אל מול האדם הפוגע, אם לא ניתן אפשר בפני כיסא ריק, דרך מכתב משתפך, או לצעוק באוטו כאשר כל החלונות סגורים. גם אם לא בוטאו כל הרגשות ניתן לעבור לאלמנט הבא.

האלמנט השני: הבנת הסיבה

המוח שלנו ימשיך לחפש אחר ההסבר עד שימצאהו. הדבר קשור לסיפוק הצורך הקוגניטיבי שלנו למצוא הסבר למעשה שנעשה. יתכן ולא נסכים עם ההיגיון, אבל אנחנו חייבים למצוא איזו שהיא תבנית או סכמה אשר תיתן הסבר הגיוני מספק מדוע התרחש אירוע הפגיעה. לעתים אפילו קבלה של מקריות האירוע יספקו את הצורך הזה.

האלמנט השלישי: בניית ביטחון

הסולח צריך לחוש ביטחון מסוים שאקט הפגיעה לא יחזור. האלמנט מבטא את הבקשה של הסולח להרגיש מידה רבה של ביטחון שהמעשה לא יחזור על עצמו. ביטחון שכזה יכול לנבוע בעקבות התנצלות עמוקה של הפוגע או תחושת הגנה חזקה יותר מפני התקפות או השפעות עתידיות מהאדם הפוגע. הביטחון צריך להיות מושג במידה סבירה למדי, שכן לעולם איננו מוגנים באופן מוחלט.

·        שלושת האלמנטים הללו אמורים לעזור לנו לעבד את האירוע ברמה הרגשית (איך אני מרגיש לגביו), ברמה המחשבתית (איך אני מבין אותו) וברמת הרצון (איך אני יודע שהוא לא יקרה שוב).

השלב הרביעי: לשחרר

לשחרר היא הבטחה לעצמי לא לנטור יותר טינה. השלב הרביעי הוא הקשה מכולם- ההחלטה והמחויבות לשחרר כל איבה או טינה כלפי האדם הפוגע. מחויבות כזו מצריכה ויתור על הכוח המצוי בלהיות בעמדת הקורבן והיתרונות הנובעים מכך בתוך מערכת יחסים, ויתור על אזכור המעשה בעתיד כדי להיות בעמדה 'צודק' יותר, ובעצם שחרור מוחלט מתפקידי הפוגע והנפגע במערכת היחסים. לדעת אווס אם שלב זה נראה כבלתי אפשרי, כנראה שאחד האלמנטים הקודמים לא הגיע למיצוי. לשחרר אומר לוותר על תפקיד השולט, בעל השליטה, לוותר על תפקיד הקורבן בכדי לייצר סיטואציה שוויונית מחדש. בנוסף להבטיח לעצמי להפסיק להתעסק ולשמר את הפגיעה- לשחרר אותה!

הקורבן אף פעם אינו מוכן לסלוח ולכן הוא טוען שהחיים מפתיעים אותו כל הזמן, גם כאשר אותו אירוע פגיעה או אותה סיטואציה מופיעים בשנית. הוא אינו מצליח ללמוד את הלקח ולסלוח ולכן האירועים חוזרים על עצמם בגרסה כזו או אחרת. ישנה תחושה אצל הקורבן של עצימת עיניים מול המציאות הטופחת לו על הפנים. המנצח תמיד מוכן לסלוח בזכות תהליך הלמידה שביצע בעבר. הוא אינו תקוע בעברו או בוש בו. הוא סומך על משאביו הפנימיים והאנשים אשר יעמדו לעזרתו בעת הצורך בעתיד.