Esther Raziel-Naor TheMalchutha: Self-awareness & Modesty

אסתר רזיאל-נאור דמלכות"ה: תוך-אישית וענווה  

(29 November 1911 – 11 November 2002)

אסתר רזיאל נאור נולדה בעיירה בפלך וילנה (ליטא) ב-29 בנובמבר 1911. בדיוק ביום הולדתה ה-36, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקתה של ארץ-ישראל לשתי מדינות, חזרה אסתר לפעילות בתחנת השידור של האצ"ל. באותו זמן הורחבה פעולת התחנה והוחל בסדרת שידורים מיוחדים לנוער שנקראו "קול ציון הלוחמת לנוער". 

כמנהיגה נשית היא הייתה ענווה (Modesty), בשל המודעות העצמית הגבוהה שלה (Self-awareness). מנהיגות נשית על-פי מודל דמלכות"ה מבוססת על מחשבה רשתית המייצרת דרך רגישותית, המונעת מוודאות אינטואיטיבית. הכוליות האמפאתית מייצרת דרך רגישותית המיושמת דרך התמדה בפרטים. למנהיגה הנשית ישנה מודעות עצמית תוך-אישית גבוהה וענווה, המסייעת ליישם את הדרך הרגישותית בלכידות משפחתית. תחנת הרדיו הוקמה והתכנית הראשונה שודרה ב-9 במרס 1939 מדירתו של בנימין גורביץ בקריית אריה. הקריינית הראשונה הייתה אסתר רזיאל. אסתר רזיאל נשארה קשורה לשידורים עד מעצרה ב-2 במרס 1944. באותו יום נתבקשה להשאיר את המשדר בביתה ללילה אחד בלבד. אולם דווקא באותו לילה הוקף הבית בשוטרים, ובחיפוש שנערך נמצא המשדר. אסתר הובאה לבית-הסוהר לנשים בבית-לחם. אסתר הייתה בהריון כאשר הוכנסה לבית-הסוהר בבית-לחם. לאחר שבעה חודשי מעצר, כאשר התקדם הריונה, שוחררה אסתר ב-18 באוגוסט 1944 (ערב ראש השנה), וכעבור זמן קצר ילדה בת ושמה אפרת (היא בית-לחם). על אסתר הוטל מאסר בית, היה עליה להתייצב במשטרה שלוש פעמים ביום ולהישאר בביתה משקיעת החמה ועד זריחתה. היא נלקחה לחקירה מפעם לפעם, ולאחר ההתקפה על מלון המלך דוד (ב-22 ביולי 1946) נעצרה שוב ונשלחה למחנה המעצר בלטרון ב', שם שהתה מספר שבועות. לאחר ששוחררה המשיכה המשטרה בשמירה קפדנית עליה, ולכן נמנע ממנה להמשיך בפעילות מחתרתית.

בשנת 1936 פרצו כידוע פרעות בארץ, שנמשכו למעלה משלוש שנים. אסתר נשלחה לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב כדי להשתלם בקורס לעזרה ראשונה. לאחר גמר ההשתלמות החלה אסתר ללמד בנות בארגון את מקצוע העזרה הראשונה. אסתר כמנהיגה נשית ידעה את מעלותיה, אבל לא התפארה בהן ולא חשבה שהן נותנות לה מעלה מיוחדת על הזולת. כמנהיגה נשית הניחנת בכישרונות מסוימים בטבעה, היא לא התפארה בהם וחשבה שהם הופכים אותה באופן מהותי לטובה יותר מאנשים אחרים .

הפעולה הראשונה בה לקחה אסתר חלק התרחשה באוגוסט 1936: "באותו יום קיבלתי קשר, כי עלַי להתייצב בשעה 5 לפנות בוקר בביתו של עזריאל בנצינברג וכי משם נצא לפעולה לשבירת ההבלגה. כשהגעתי למקום מצאתי שם את מפקד הפעולה, בנימין זרעוני, סגנו עזריאל בנצינברג וכן את אריה בן-אליעזר שהיה נהג המונית, שבה העבירו את הכלים למקום הפעולה. הכלים הוכנסו למכונית ואנו יצאנו לדרך. משהגענו לגשר שלוש (מתחתיו עוברת הרכבת העושה את דרכה מתל-אביב ליפו), הוכנסה המכונית לאחת החצרות והאנשים נכנסו לחצר אחרת, שגדרה גבל עם המסילה. משעברה הרכבת מתחת לגשר, המטרנו עליה מטר יריות ואף נזרקו מספר רימונים. לאחר מכן נאספו הכלים והוכנסו מתחת למושב המכונית ואני נסעתי להחזירם למקום האיחסון." ענווה היא תכונת נפש שבה מנהיגה נשית מחשיבה את עצמו כשווה בין שווים. אסתר כמנהיגה נשית לא הרגישה כחשובה ונישאת מאחרים. כשהיה עליה להיענות לצורך מסוים או לפתור בעיות, היא השקיעה את מירצה בבירור הסיבות ובסוגי הצרכים, ואספה את מרב הנתונים כדי למצוא את הפתרון המתאים ביותר לצורך או לבעיה. היא ניסתה למצוא את ההיגיון מאחורי הדברים, להבין מהיכן הם נובעים. היא לא שמה את עצמה במרכז אלא את הצלחת הפעולה. היא לא ביקשה לעצמה תהילה וכבוד אלא עשתה מעשיים הראויים ורצויים מתוקף תפקידה כ"שליחת ציבור". "למותר להוסיף את הרגשתי אני. הייתי הבת היחידה שהשתתפה בפעולה, שכן נבחרתי מקרב פלוגה שמנתה 120 איש. כשחזרתי מהפעולה לבית-החולים, לעבודתי, ושמעתי את האנשים מדברים על המקרה, נתמלא לבי הרגשה נעימה. רבים דיברו בשבחה של הפעולה ובברכה הטמונה בה ובתוצאותיה. אותו בוקר ניסה מוכר ירקות ערבי לחצות את מעבר פסי הרכבת. קהל זועם שהתאסף סביבו הִכה אותו מכות קשות. הערבי, שהיה כולו זב דם הובא לתחנה שבה שרתתי. איש מהעובדים, הן הרופאים והן האחיות, לא ניגשו לפצוע על-מנת לטפל בו." היא הצניעה את כישוריה ולא הבליטה את עצמה מכיוון שלא שמה את עצמה במרכז הפעולה אלא את הצלחתה. היא הייתה בעלת הערכה עצמית שקולה ונאותה, גילתה סבלנות וסובלנות כלפי האחר, וויתרה על כל גינוני כבוד או הערצה. "משראיתי זאת ניגשתי לפצוע והגשתי לו את הטיפול הדרוש לפי מיטב ידיעותיי, שרכשתי עד אז בקורס לעזרה ראשונה. לאחר מכן כינס הרופא הראשי את העובדים, ציין את התנהגותי שהייתה בסדר וגינה את שאר העובדים. לשאלת חבריי עניתי, שאויב פצוע הוא קודם כל אדם, ויש להתייחס אליו כאל אדם. אולם המיוחד בכל הפרשה הזאת היה שדווקא אדם שחזר זה עתה מפעולת תגמול נגד הערבים טיפל בפצוע, בה בשעה שאחרים נמנעו מלעשות זאת."

אסתר השאירה בבית הוריה שני ילדים קטנים: דוד בן השלוש ואריה בן השנה וחצי. כאשר הוריה הזקנים באו לבקרה, ביקשה מהם אסתר לא להביא את הילדים לביקור. היא חששה מפני הרושם הקשה שעלול הביקור להשאיר על הילדים. כיצד תוכל להסביר להם את הימצאותה בבית-הסוהר, בעוד אבא מוחזק במחנה המעצר בלטרון. לאחר קום מדינת ישראל, הצטרפה אסתר רזיאל נאור ל"תנועת החרות" ושרתה מטעמה כחברת כנסת החל מהכנסת הראשונה ועד השביעית. אסתר כמנהיגה נשית ענווה, חשה שעליה לתרום את חלקה הקטן למען התקדמותה של המציאות, לכן היא התאמצה יותר ויותר כדי להביא את עצמה לידי ביטוי, לא כמימוש עצמי פרטי, אלא כמילוי שליחותה בעולם והבאת התרומה שלה למאמץ הכולל של המציאות להתקדם. היא חשה שותפות במתרחש בעולם והייתה אסרטיבית מאוד, למען המשימה הכללית ולא מתוך אגו פרטי.

Soulagogy: Educating the Soul

סולגוגי: חינוך הנפש

Soulagogy: to lead the soul /by Nir Golan

Soul or psyche (Greek: "psyühē", of "psychein", "to breathe") are the mental abilities of a living being: reason, character, feeling, consciousness, memory, perception, thinking, etc. Agogy (Greek: ἄγω ágō), "I lead", to lead.

Soulagogy: to lead the soul, means: Educating the soul

“Education is that process, by which thought is opened out of the soul, and, associated with outward . . . things, is reflected back upon itself, and thus made conscious of its reality and shape. It is Self-Realization. As a means, therefore, of educating the soul out of itself, and mirroring forth its ideas, the external world offers the materials. This is the dim glass in which the senses are first called to display the soul, until, aided by the keener state of imagination . . . it separates those outward types of itself from their sensual connection, in its own bright mirror recognizes again itself, as a distinctive object in space and time, but out of it in existence, and painting itself upon these, as emblems of its inner and super-sensual life which no outward thing can fully portray. . . . A language is to be instituted between [the child’s] spirit and the surrounding scene of things in which he dwells. . . . He who is seeking to know himself, should be ever seeking himself in external things, and by so doing will he be best able to find, and explore his inmost light.” 
― Amos Bronson Alcott

הסבר הטקסט של עמוס ברונסון אלקוט לפי מודל נחי"ל:

חינוך הוא תהליך בו מחשבה (ה-(Dobeing נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, כך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי (בשונה מתהליך של Self-actualization מימוש עצמי). תהליך זה מתרחש בשלב הParticipating- במודל נחי"ל.

האמצעים, בכדי לחנך את הנפש בעצמה ולשקף את רעיונותיה, הם החומרים המוצעים בעולם החיצוני. השיח סביב ה-Dobeing של הלומד מתחיל. הצגת הנפש דרך "הזכוכית העמומה" ""dim glass על-ידי החושים, מתרחשת בשלב ה,Participating- עד שבעזרת "מצב הדמיון""state of imagination" , היא מפרידה את הסוגים החיצוניים של עצמה, מההקשר החישתי, בתוך "המראה המבריקה" "bright mirror"  שלה. הנפש מזהה שוב את עצמה, כאובייקט ייחודי בחלל ובזמן: ה-Dobeing, אשר מתוך קיומו, וציור עצמו, הוא מופיע כסמלים של החיים הפנימיים והסופר-חישתיים שלה. כל זאת מתרחש בשלב ה.Searching- היא מבינה בשלב זה ששום דבר חיצוני אינו יכול לתאר אותה במלואה ולכן עליה להמשיך בחיפוש עד שתמצא.

בשלב הNaming- יש להנהיג שפה בין נפשו של הילד לבין תמונת הדברים הסובבים אותו, בה הוא חי. הוא, המחפש לדעת את עצמו, צריך לחפש את עצמו תמיד בדברים החיצוניים, ועל-ידי כך הוא יוכל הכי טוב, למצוא ולחקור את האור הפנימי ביותר שלו: ה-Dobeing שלו. האור הפנימי ה-Dobeing- בא לידי מימושו המלא בשלב ה-Adaptive Learning.

Levi Eshkol TheMalchutha: Holism & Empathy

לוי אשכול מנהיג דמלכות"ה: כוליות ואמפתיה

לוי אשכול כמנהיג דמלכות"ה, יישם את כישוריו הבין-אישיים, את חמלתו וגישתו ההוליסטית הרחבה כדי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. כבר בראשית דרכו כמנהיג היה בעל חזון רגישותי: במהלך 1934-1933 שהה בברלין כנציג המשרד הארץ-ישראלי שסיפק שירותים עבור מועמדים לעלייה. עיסוקו העיקרי בברלין היה בדיונים מול משרד הכלכלה הגרמני לתיאום מפעל ה"העברה" ובניסיון לקדם השקעות בפיתוח ארץ ישראל כולה ולא רק במענה לצרכיהם האישיים של הפליטים והעולים. לאחר שובו לארץ, קידם את מימוש הסכם ה"העברה" בקביעת ובביצוע תכנית ההתיישבות של חומה ומגדל.

כמנהיג דמלכות"ה הוא היה מכיל יותר, קשוב יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובאליים, לכן ייחודו היה בכוליות וביכולת האמפתיה Holism & Empathy. הוא התאפיין בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות בראייה הוליסטית, דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. בקונגרס הציוני הי"ט (1935) הציג מתוקף תפקידו כיושב ראש הוועדה לענייני התיישבות את הצעת ההחלטה להקמת חברת מים לאומית בארץ ישראל. מאחורי רצונו של אשכול להקים את מקורות עמד הרעיון הרשתי, שאין להותיר את נושא הולכת המים ואת פרישתה הארצית של תשתית המים ל"כוחות השוק". נקודת ההשקפה שלו היתה רחבה יותר, הוא אסף נתונים רבים יותר הקשורים לנושא תוך כוליות: קישור בין פרטים רבים יותר. בזמן קבלת החלטות הוא שקל משתנים רבים יותר וראה דרכים רבות יותר להמשך. לדעתו יש להלאים את תחום המים ולנהל אותו באמצעות חברה לאומית שתוכל לדאוג להביא את המים לכל נקודה ולכל יזמה חקלאית, לא לפי גחמות השוק, אלא גם למקומות אליהם, לכאורה, "לא משתלם" להזרים מים, כמו הנגב. אשכול גילה גמישות מנטאלית רבה יותר, שיפוט עשיר בדמיון והיה אינטואיטיבי יותר תוך תכנון לטווח ארוך.

ב-8 בנובמבר בשנת 1966 ביטל את מנגנון הממשל הצבאי, אחת הדוגמאות הטובה ביותר של לוי אשכול, כמנהיג בעל כוליות ואמפתיה דמלכות"ה. התהליך החל בנאומו בכנסת על מצב הביטחון ב-17 באוקטובר 1966. בנאום זה עמד ראש הממשלה על התגברות הטרור של ארגון הפת"ח שפעל מירדן: 'בשנתיים האחרונות ספגו חלומותיו ושאיפותיו של נאצר, בכל שלושת מעגליו, מהלומה כבדה [...] האחדות הערבית התנפצה [...] אך בעוד שבתקופה זו היינו פטורים מאפשרות מיידית של התקפה רבתי מצד הצבאות הסדירים של המדינות השכנות, חזרה התופעה של הסתננות חבלנית לשטחנו. מינואר 1965 בוצעו כ- 60 פעולות חבלה או חדירה לחבלה בישראל'. אשכול ראה יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, הוא זיהה מסגרת ודפוסים ולא תמונת מצב רגעית. הנטייה שלו היתה להתבונן בבעיות בהקשרן הרחב, להתרכז בסוגיה כולה ולא בחלקיה. דבר זה תרם רבות לתכנון ארוך טווח. לוי אשכול היה ער להתעצמות הצבאית של מדינות ערב ולהתגברות מעשי החבלה וההסתננות, אך למרות זאת מתוך יכולת הכלה של האחר ואמפתיה לצרותיו ומצוקותיו, הוא לא הפסיק את תהליך ביטול מנגנון הממשל הצבאי שכן לא ראה קשר בין עצמתו של צה"ל והפעילות הערבית שמחוץ לישראל לבין הצורך לשלוט במיעוט הערבי בישראל. ואמנם, למרות הפעילות שמעבר לגבול לא זו בלבד שלא הגביר את נוכחות הממשל הצבאי אלא המשיך את תהליך ביטולו. הוא שילב, הכליל ועשה סינתזה ואינטגרציה. בזכות היכולת האמפאתית הגבוהה שלו הוא היה סבלני וסובלני יותר כלפי נתונים דו-משמעיים, וראה בכל סוגיה גורמים מעורבים רבים יותר. היתה לו חשיבה מערכתית הוליסטית שאפשרה לו להביט בשלם.

האמפתיה ((Empathy, ἐμπάθεια היא הדרך הטבעית להבין בני-אדם. אצל אשכול התקיים תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו הוא קלט והבין את מצבו הנפשי של הזולת. כמנהיג בעל כוליות ואמפתיה דמלכות"ה, התרחש תהליך זה בעת שנפגש עם מנחם בגין, יו"ר תנועת החרות, ושמע ממנו על צוואתו של ז'בוטינסקי. שנים לאחר הפגישה סיפק בגין על התרשמותו העמוקה של ראש הממשלה מהאמונה של ז'בוטינסקי במדינה היהודית שבדרך. אמונה זו, טען בגין לימים, היא שהובילה את אשכול להניח בצד כל שיקול פוליטי ומפלגתי ולפעול להעלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה.

לאשכול הייתה נטייה לתת יחס אמפתי ואישי, לעבוד כחלק מצוות. בראשית פברואר 1969 לקה בהתקף לב אך נותר פעיל מביתו וב-23 בפברואר כינס בביתו את ישיבת הממשלה האחרונה בה נכח. הוא הכיל בקלות יתר את האחר, היא היה ענו יותר Modesty מכל מנהיג גברי אחר. ב-26 בפברואר נפטר.

Compassionate vision TheMalchutha during WW1

חזון רגישותי דמלכות"ה בתקופת מלחמת העולם הראשונה

ב-11 בנובמבר 1918, בשעה 11:00 בקרון רכבת ביער קוֹמְפְייֶן Forêt de Compiègne שבצפון מערב צרפת, נחתמה הפסקת האש שסיימה באופן רשמי את מלחמת העולם הראשונה. "אָנוּ מתאבלות על גברים צעירים ואמיצים רבים שאיבדו את חייהם בקרב עוד לפני שהפכו לגברים; אנו מתאבלות עם האמהות המסכנות ששכלו את בניהן; עם אלפי אלמנות צעירות וילדים ללא אב, ואין ביכולתנו לגלות יותר סבלנות לסבל במאה עשרים כשממשלות משתמשות בפתרון יחיד, כוח הזרוע, לפתרון סכסוכים בינלאומיים."/ נאמר כבר ב-1915 בקונגרס הנשים הבינלאומי בהאג 1915.

הקונגרס אורגן על ידי המשפטנית הגרמנייה הראשונה אניטה אאוגספורג והפציפיסטית הגרמנייה לידה גוסטבה היימן, ובהזמנתה של הרופאה והפעילה ההולנדית למען זכויות נשים אלטה יאקובסAletta Jacobs. הן הגדירו את החזון הרגישותי Compassionate Vision של התקופה, שנה אחר פרוץ המלחמה. חזון רגישותי מגדיר את תמונת העתיד ומסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשינוי. כאשר מדובר על חזון רגישותי המבוסס חמלה, תמונת העתיד נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. חזון רגישותי מניע את האנשים דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה. חזון רגישותי הוא הצורך העיקרי החסר כיום במנהיגות הגלובאלית.

החזון הרגישותי משרת שלוש מטרות חשובות:

1.    מבהיר את הכיוון הכללי של הפתרון והמענה לצורך, כתוצאה מתהליך חמלה מוגדר, כמוביל שינוי.

2.    מדרבן אנשים לזהות את הערכים האישיים שלהם עליהם מבוסס החזון, ונקיטת פעולה בכיוון הפתרון והמענה לצורך (גם אם הצעדים הראשונים כואבים מבחינה אישית ולא משרתים את האנשים בטווח הקצר).

3.    מסייע בתיאום הפעולות של אנשים שונים בצורה מהירה ויעילה, תוך הצמדות לסולם ערכים מאד מדויק.

כדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד, נפתח ב-28 באפריל 1915 הקונגרס, והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות פמיניסטיות מכל רחבי אירופה. בשל היות הולנד מדינה ניטרלית, נבחרה העיר האג לארח את הקונגרס הבינלאומי לנשים ואלטה יאקובס שהייתה אחת היוזמות שלו פתחה אותו בדבריה. במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות. בכנס הוקם ועד הנשים הבינלאומי לשלום קבוע
(International Committee of Women for Permanent Peace - ICWPP).

ד"ר אלטה יאקובס המשיכה להסביר כי כינוס הקונגרס הוא באמצע המלחמה ולא לאחריה, בכדי להציף את הקשיים בעקבות המלחמה גם של הקרבנות וגם של הכובשים:

"למרות שהמאמץ שלנו לא יקצר את משך המלחמה הנוכחית" היא טענה, "אין ספק שאוסף של כל-כך הרבה נשים מלאומים שונים, ישפיע מוראלית על המדינות הלוחמניות". "אלה מאיתנו המשתתפות בקונגרס לא קוראות לו קונגרס של שלום, אלא קונגרס בינלאומי של נשים הנאספות למחות נגד המלחמה, ומציעות צעדים אשר יובילו את מהלכה של המלחמה לבלתי-אפשרית".

מחיר המלחמה: מתוך 63 מליון מגויסים, 8.5 מליון נהרגו, 22 מליון נפצעו, 8 מליון נלקחו בשבי או נעדרו.

בעקבות הקונגרס בהאג, כתבה ג'יין אדמס לנשיא ארצות הברית: "לארצות הברית יש את הכוח וההשפעה לסיים את המלחמה ועליך להשתמש בו". מתוך הקונגרס והוועד צמחה ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחירות.