Sources of Authority and Perception change techniques in Professional Learning Community

מקורות סמכות וטכניקות שכנוע בקהילה מקצועית לומדת

קהילה מקצועית לומדת Professional Learning Community בנויה כקבוצה עובדת Performance group. תהליכי הלמידה בקהילה מסייעים לחזק וללכד אותה ומהווים את ההצדקה לקיומה. הם מאפשרים את אותו "מרחב שייכות בטוח" על-פי מודל נשלי"ם, המהווה תנאי הכרחי להיווצרותה. אמר רבי נחמן מברסלב: "כתוב, 'סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה'- שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו... ועל כן עיקר החיות הוא על ידי השלום והאהבה שבין ישראל, שהוא בחינת 'רואים זה את זה'...". בכדי שחברי הקהילה יראו זה את זה קיימים שישה מקורות סמכות המופעלים בתוך הקהילה, ושש טכניקות שכנוע המסייעות ליצירת דיאלוג מקצועי אותנטי בין חבריה "ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו".

פירוט ששת מקורות הסמכות: 

1.          פורמאלית:

היכולת להפעיל אנשים בתוקף הסמכות המוענקת למוביל הקהילה, ולהתנהגות (נורמות) על-פי החוזה הכתוב והלא-כתוב בין חבריה. הגדרת תפקידו של מוביל הקהילה כאחראי על תהליך הלמידה, שמירה על נורמות, ה-Setting של המפגשים, מעניקים לו את הסמכות הנובעת מתפקידו גם אם הוא זמני ותפקידו מתחלף בין המפגשים. הוא נדרש להציב דרישות לחברי הקהילה (תדירות, זמנים, משך, פורמט, כללי התנהגות ותיעוד) ולאכוף אותן בהתאם לכללי הקהילה המקצועית הלומדת. אסרטיביות פורמלית המציבה גבולות לחברי הקהילה נובעת מהנהלים ומהדרישות הארגוניות. לכל קהילה יש קוד התנהגות פורמלי, מבנה ו- Setting ברורים ותחומי אחריות ותכולת תפקיד ברורים. הדרישה במקרה הזה היא לעבוד על פי הנהלים ותיאום הציפיות שנקבעו על-ידי חברי הקהילה. לדוגמה: קוד לבוש, סידור ישיבה, שגרות, פורמט דיווח, תדירות, וכו׳. זוהי אסרטיביות חיצונית ובמידה וישנה אי-הסכמה של הפרט בקבוצה, תתכן אי התאמה לקהילה המקצועית הלומדת הספציפית הזו.

2.          מקצועית:

נובעת מהיתרון המקצועי של חבר אחד בקהילה על פני חבר אחר בנושא ספציפי, ומידת השליטה של חברי הקהילה באספקטים המקצועיים השונים של תפקידי חבריה. היתרון המקצועי היחסי הוא כתוצאה מניסיונו האישי או הכשרתו המקצועית של אותו חבר, והמידה בה השותפים בקהילה תופשים את אותו חבר כזכאי לתת להם עצות מקצועיות, בתוקף הכרתם ביכולתו המקצועית. הדבר מתבטא במידת הביטחון המקצועי שמקרין אותו חבר. חבר מקצועי נחשב מקצוען, מומחה, יועץ אמין-Trusted Advisor. נכונות המשתתפים בקהילה להקשיב לו נובעת מתוקף ביטחונם בידע שלו. אסרטיביות מקצועית מקורה בעולם התוכן המקצועי, בכללים, בעקרונות, בתהליכים ובקוד האתי המקצועי שלו. כאשר מופעלת אסרטיביות מקצועית, מוצגת דרישה שעומד מאחוריה היגיון מקצועי המתבסס על תורת המקצוע, ניסיון ושיקול דעת מקצועי. לכל מקצוע יש את כללי המשחק שלו ועליהם מתבססת האסרטיביות המקצועית. לדוגמה: נהלי הבטיחות נובעים מאסרטיביות מקצועית אך לעתים מוצגים כאסרטיביות פורמלית, דבר היוצר בלבול ואי-הטמעה של הנהלים (אבא מבקש מבנו לחגור חגורה מאחור כי אולי יבוא שוטר, במקום ההסבר כי היא מגנה על חייו במקרה של תאונה). הצגת מקורות מידע, מאמרים, נהלים, עקרונות פעולה, תפישות מקצועיות ובנק כלים, הם עיקר תפקידו של היועץ המומחה Trusted Advisor בקהילה מקצועית לומדת. הוא מסביר את ההיגיון בפעולותיו, משדר קור רוח, מתמודד עם רגשות בעזרת תיאוריות ומודלים, מרגיש נוח בדיונים אינטלקטואלים, ושומר על שליטה עצמית ובקרה.

3.          בינאישית:

סמכות זו מקורה במערכת היחסים הבין-אישית והלא פורמלית בין חברי הקהילה. יכולתו של אחד החברים להפעיל שותפים אחרים בקהילה כתוצאה מהדגשת מערכת היחסים הבין אישיים והלא-פורמליים. סמכות זו מתבססת על יחסי אנוש (כישורים בין אישיים: הקשבה, אכפתיות, אמפתיה ואינטליגנציה רגשית). אותו חבר נותן יחס אישי לכל שותף בקהילה. מערכת יחסים זו מביאה את חברי הקהילה לפעול על פי דעתו בגלל הערכה, כבוד, ואפילו אהבה כלפיו. כלים העומדים לרשותו: התייחסות אישית נאותה לכל חבר, חיוך, מלה טובה, משובים, עידוד, הקשבה, יכולת לקבל ביקורת. מערכת יחסים זו מביאה את השותפים בקהילה לפעול על פי הוראותיו בזכות הערכה, כבוד, הערצה ואפילו אהבה כלפיו. אסרטיביות בינאישית מקורה בכבוד ההדדי אשר קיים בין הצדדים. המטרה היא למנוע פגיעה בצד השני, לכבד את דבריו, בקשותיו ודרישותיו כי הוא חבר, אדם יקר וכי בעתיד יתהפך המצב ואני אדרוש ממנו דבר מה על בסיס חברי. לדוגמה: אני מבקש כרגע לא לפתוח את הנושא כי העיסוק בו פוגע בי, מכעיס אותי. הרובד הוא יותר רגשי.

4.          הזדהות:

יכולתו של אחד החברים בקבוצה להפעיל ולהניע את חברי הקבוצה בתוקף הערכתם אותו כאדם עד לכדי הפיכתו למושא להערצה בעיניהם. הכלים ליצירת הזדהות הם: דוגמה אישית, הפגנת יוזמה, דיווח אמת- אמינות ועקביות. כחבר בקבוצה הוא יכול ליצור הזדהות עמו דרך קסם אישי, יושר ותכונות אופי דומות, אשר מביאות את השותפים לפעולה מתוקף ההזדהות עם אותו חבר. סמכות הנובעת מרצונם של השותפים בקהילה להדמות לאותו חבר. הוא נתפס כמודל לחיקוי (התפתחותו האישית למשל). פעילות משותפת עם עמו (פורמלית או לא-פורמלית) בין המפגשים, נחשבת כחוויה משמעותית מתוך הערכה והערצה לדמותו. הכלים ליצירת הזדהות הם: דוגמה אישית, הפגנת יוזמה, יצירת אמון, עקביות ואותנטיות. אסרטיביות הזדהותית נובעת מהערצת האדם וכחלק מתהליך הסגידה לו. קיים הרצון להידמות לו, ולציית לדבריו. לעתים אסרטיביות זו יכולה להיתפש כאסרטיביות "עיוורת" אשר אינה מאפשרת שיקול דעת. במקרה קיצוני היא יכולה להוביל לפנטיות. אסרטיביות זו חזקה בעוצמתה ולכן יש להשתמש בה במינון זהיר. היא יכולה לייצר ציות "עיוור" ואובדן זהות הצד השני בגלל הצורך שלו להדמות למושא הערצתו.

5.          ערכית:

יכולת הקבוצה להפעיל את חבריה בתוקף קבלתם והכרתם את ערכי ומטרות הקהילה, את "האני מאמין" שלה. הביטוי בהתנהגות מוביל הקהילה: מכוונות למשימה, פיתוח "גאוות יחידה", דיבור על ערכים והתייחסות ערכית לחברים, הדגשת הייחודיות והבלעדיות שבקהילה המקצועית הלומדת הספציפית הזאת, ופיתוח תחושת שייכות לקהילה. יכולת המוביל להפעיל את חבריה בתוקף קבלתם והכרתם את מטרות הקהילה וערכיה. קיים שיח ערכי בקהילה: דיבור על ערכים והתייחסות ערכית לשותפים. נוצרת תחושת שייכות לקהילה ומתפתחת "גאוות קבוצה" תוך הדגשת הייחודיות שלה. אסרטיביות ערכית מזדהה עם ערכים משותפים ומתבססת עליהם. ערך מתווה שיקול דעת, אמת מידה המשפיעה על תהליך קבלת החלטות ועל ההתנהגות הנובעת מכך. דוגמה טובה לכך היא "תנועת המוסר" אשר פרחה במאה ה-19 בליטא ושמה את ערך וקוד המוסר במרכז. כל דבר שביצעו התלמידים או כל התנהגות, קודדו על פי אמות מידה מוסריות ולכן כל ההתנהגויות היו ערכיות. אסרטיביות ערכית אינה מאפשרת שיח ערכי או דילמה. היא מציבה דרישה התנהגותית ברורה הנובעת מערך מסוים.

6.          אסרטיביות מנטורית (חניכה) 

נובעת מהאמונה של אחד מחברי הקהילה (Mentee) בחבר אחר כמנטור (Mentor) שלו. המילה מנטור (יוונית Μέντωρ) מקורה במיתולוגיה היוונית. מנטור הוא אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו. הביטוי קרוי על שמו של מנטור, חברו של אודיסאוס,  ששימש כחונך לבנו טלמאכוס. כאשר אודיסאוס מפליג למלחמת טרויה הוא משאיר את בנו תחת השגחתו של מנטור. סמכות זו משלבת את כל הסוגים הקודמים:

·        המנטור נבחר לעיתים בצורה פורמאלית (ליווי אישי של אחד החברים בקהילה)

·        מהווה סמכות מקצועית בכירה בעולם התוכן שבו הוא עוסק

·        מתבסס בעשייתו על הקשר הבינאישי

·        מקור להערכה והזדהות

·        מייצג סולם ערכים 

הקשר ביניהם הוא בדרך כלל ארוך טווח, ושם דגש על מערכת היחסים והרשת הנוצרת בין השכבות השונות וכוללת חלקים פורמאליים ובלתי פורמאליים.

קיימים 4 שיקולים לבחירת שילוב מקורות הסמכות להובלת תהליך למידה בקהילה מקצועית לומדת:

·        מורכבות תהליך הלמידה או ההתנהגות אותה רוצים להוביל בקהילה

·        מאפייני החבר או השותפים בקהילה

·        מאפייני מוביל התהליך (אילו מקורות סמכות באים לו בצורה אותנטית ואילו צריך לתרגל)

·        טווח ההשפעה (מיידי, קצר, ארוך)

האתגר העיקרי בתהליך למידה בקהילה מקצועית לומדת הוא יצירת דיאלוג לשינוי דעתם או תפישותיהם של השותפים בקהילה. דיאלוג זה מהווה דרך לטיפול בהתנגדויות והוא מתבסס על טכניקות שכנוע. ניר גולן, איש חינוך ומנהיגות, פיתח מודל זה כמצפן להובלת תהליך הלמידה בצורה מקצועית ומושכלת. המודל שימושי בעיקר במהלך דיון ערכי-מקצועי או כאשר ריבוי דעות בקבוצה מוביל למחלוקת או אי-הסכמה בין חברי הקהילה. דֵּעַת היא דֵּעָה, השקפה, עמדה. דעת מובילה לחכמה והיא מתבטאת בפעולה עקבית של למידה. מודל "שנה דעת" משפיע על ראיית במציאות, התבוננות והבנת ההקשרים הקיימים. שינוי הדעת מוביל לבחירת מסלול מיטבי; היכולת לנצל ידע וניסיון שנצברו כדי לחזות אירועים עתידיים אפשריים, ולפעול באופן המתחשב בסיכוי להתממשותם. דיאלוג מקצועי ואותנטי מייצר תהליך למידה הדדי שבו גם מוביל הדיאלוג פתוח לדעות נוספות וישנה את דעתו בהתאם לנימוקי הצד השני. פתיחות זו הכרחית להצלחת הדיאלוג ולטיוב תהליך הלמידה של כל הצדדים. מודל "שנה דעת" משתמש בשש טכניקות שכנוע בכדי לדייק את הדיאלוג המקצועי ולשנות את דעתו של אדם לרכישת החכמה.

6 טכניקות שכנוע במודל "שנה דעת"

שיקוף ההתנגדות

ניסיוני האישי

הצגת אנלוגיה

דוגמאות ותוצאות

עקרונות והיגיון

תרחיש עתידי

1.    שיקוף ההתנגדות: בתהליך למידה ורכישת חכמה ודעת, מופיעה התנגדות הלומד כתגובה לשינוי ההתנהגותי המצופה לו. שיקוף ההתנגדות ללומד הוא השלב הראשון בתהליך בכדי להעלות את המודעות שלו לשלב בו הוא נמצא בתהליך. שיקוף ההתנגדות Reflection מבוצע בצורה עובדתית, לא שיפוטית ותומכת. יש לבצע את שיקוף ההתנגדות או אי-ההסכמה בצורה מכילה ותומכת. שלב זה מגיע לאחר הצגת היתרון או התועלות ללומד, ומהווה בסיס לדיאלוג לבירור הסיבה האמיתית לאי-ההסכמה.

·        כבר בשלב זה ניתן לנסות לתת מענה לצורך האמיתי של הלומד.

2.    ניסיוני האישי: הצגת דוגמה לתהליך שעבר אחד החברים בקהילה ליצירת שותפות ורלוונטיות. החבר משתף את הלומד בניסיונו האישי הרלוונטי לתהליך הלמידה או הדעת. שיתוף זה מייצר תחושת אחווה ואחריות על התהליך ובכך מקל על הלומד. נוצרת אווירת פתיחות ב״גובה העיניים״, המאפשרת דיאלוג עמוק ויסודי.

3.    הצגת אנלוגיה: אנלוגיה היא דוגמה מעולם תוכן אחר אשר מדמה את הדעת אשר הלומד מתנגד אליה. האנלוגיה מקרבת את הלומד אל הדעת במיוחד אם עולם התוכן מוכר ומקובל על הלומד. ברגע שהלומד מסכים על הדוגמה מעולם תוכן אחר, הוא מקשר אותה לדעתו הנוכחית, והדבר מקל עליו את קבלת הדעת החדשה. יש לבחור אנלוגיה הקרובה ללבו של הלומד (מוכרת) וניתנת להעברה Transfer בקלות (דומה ומקבילה) לעולם הדעת החדש.

·        השיח על עולם תוכן אחר מאפשר חשיפה מדויקת יותר של תפישת העולם של הלומד. בשלב זה ניתן לצפות לשינוי בתפישת השותפים בקבוצה במידה והלומד הצליח לשכנע אותם באמיתות תפישתו. בדרך זו נוצר תהליך למידה הדדי אמיתי. הדיאלוג יצר "שנה דעת" אצל כל חברי הקהילה המקצועית הלומדת.

·        יש לשקף זאת ללומד ולהזמין אותו לשיח מקצועי נוסף בנושא. מומלץ להודות ללומד על התפישה המדויקת שהציג ולעודד אותו להמשיך לחשוב בצורה מקורית.

4.    דוגמאות ותוצאות: הצגת נתונים על ביצועים ותוצאות אשר התרחשו בעקבות התנסות, בצורה אובייקטיבית ועובדתית. המטרה להציג ללומד את תוצאות התנהגותו הנוכחית ושיפורה לדעת חדשה, תוך למידה והפקת לקחים.

·     הדיאלוג בשלב הזה הוא מקצועי לחלוטין ומתעסק בשיקול הדעת מאחורי הביצוע. יש לתת לגיטימציה למגוון אסטרטגיות כל עוד הן רלוונטיות ומקדמות את השיח המקצועי. פתיחות זו מייצרת כבוד הדדי בין השותפים לדיאלוג בקהילה.

5.    עקרונות והיגיון: המטרה לצאת מהדוגמה הספציפית ולעלות לרמה העקרונית: תורה, נוהל או תפישה, אשר דרך הצגת ההיגיון העומד מאחוריה, ניתן לשכנע את הלומד לקבל את הדעת החדשה. מתקיים דיון עקרוני שהוא תפישתי. יש להציג את התפישה החדשה, עקרונותיה וההיגיון העומד מאחוריה, כי הם מהווים בסיס להמשך תהליך הלמידה ולעיצוב התנהגויות הלומד בעתיד.

·        הדיון צריך להיות ענייני אך מאפשר פתיחות לדעות ותפישות שונות הרלוונטיות לביצוע הנלמד. גם כאן יתכן מצב בו הלומד יציג טיעונים משכנעים לחברי הקהילה והם ישנו את דעתם.

6.    תרחיש עתידי: בתרחיש עתידי מוצגת סיטואציה עתידית הממחישה את נכונותה של הדעת. הסיטואציה העתידית משקפת ללומד את משמעותה וחשיבותה של הדעת החדשה.

בסיום התהליך מומלץ להודות ללומד על הפתיחות והתרומה המקצועית שלו לדיאלוג בקהילה המקצועית הלומדת. במידה ושינו חברי הקהילה את דעתם בעקבות הדיאלוג, עליהם לשקף זאת ללומד ולהזמין אותו להמשיך בחקירה המקצועית לאורך זמן. זהו שלב הכרחי כחלק ממודעות לתהליך הלמידה והמשגתו.

Professional Learning community as human basic need

קהילה מקצועית לומדת כמענה לצורך אנושי בסיסי

אנו נמצאים היום מבחינת אבולוציונית בשלב בו נוצרת ההכרה בצורך לעצב מחדש צורות מקומיות של קהילות מקצועיות, המקיימות אינטימיות של יחסים בין-אישיים. זהו צורך קוגניטיבי-חברתי של המציאות הפוסט-מודרנית. הצורך הוא בקהילות מקצועיות לומדות בהן יתקיימו התנאים החברתיים להתפתחותה של התבונה הפרקטית החברתית. נוצר איזון בין קיומה של קהילה מקצועית לומדת ובין הצורך הארגוני של מערכת מורכבת בעלת טכנולוגיה מתקדמת.

תפישת סנהדרין לקהילה מקצועית לומדת, אותה פיתח ניר גולן, איש חינוך ומנהיגות,  מבוססת על המושג הויה. קיימות הגדרות רבות להויה: התהוות, היות, מציאות, מהות, קיום, הימצאות, ישות, חיים. מהותה של הלמידה בקהילת סנהדרין היא החיפוש אחר הויה: מהות הקיום האישי, המקצועי, החברתי והקוסמי.

"הפוסט-מודרניזם הוא התפכחות ממסע הניצחון המדומה של האתנוצנטריות הרציונלית של האדם; התפכחות מהאמונה שהמדע, הטכנולוגיה והארגון, יפתרו את המצוקות האישיות והחברתיות; התפכחות מהאמונה באפשרות הגשמתן לאלתר של אידאולוגיות המכוונות לתיקון חברתי, על-ידי פעולות ארגוניות והסברים אדמיניסטרטיביים. הפוסט-מודרניזם הוא גם החזרה להכרה בחשיבותן של תבונת ההתנסות ותבונת החשיבה המושגית, שבמהותה עומדת ההכרה שכל תפישה חברתית היא סובייקטיבית, חלקית, תלויה בזמן ובהקשר, ומשום כך חייבת להיות תמיד פתוחה לפרשנויות חדשות." /צבי לניר/ "קיבוץ צעיר במשבר מושגי"/ יד טבנקין- היחידה למחקר עכשווי, מחברת מחקר כ"ה.

ה-ו-י-ה: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם. "אין התורה נקנית אלא בחבורה" בדברי הגמרא על הפסוקים בפרשת כי תבוא – וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ- לֹהֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת-מִצְוֹתָיו וְאֶת-חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם (דברים, כז, ט-י): הסכת לפי רש"י: הס= עשו, כת= כתות כתות. עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה (מסכת ברכות, דף סג, עמ' ב). בחבורה נוצרת ההקשבה המקשרת בין בני האדם, ומאפשרת יצירת הרמוניה על-ידי צמצום המרחק בין הפרטים השונים, תוך יצירת מרחב שייכות בטוח אחד. תנאי זה הכרחי ליצירת קהילת סנהדרין לומדת.

השינויים הבסיסיים המהירים המתרחשים כיום מטילים על האדם אחריות אקטיבית למערכת המפרשת החברתית בה הוא פועל. ההקשבה היא כלי להבנת הזולת, ומתן ביטוי לקולות של האחר. ההקשבה לתהליך הפנימי מתרחשת במקביל להקשבה החיצונית, ומובילה להוויה. עיסוק בתורה באמצעות לימוד קבוצתי יוצר אינטראקציה והשפעה הדדית של הלומדים זה על זה. שיטת לימוד זו מפרה את החשיבה היוצרת, ומייעלת את הבנת החומר הנתון.

האברמס Habrams תיאר את הפוסט-מודרניסטית כתקופה בה הביטחון העצמי ביכולתנו לפתור לאלתר את מצוקות האנוש, שהעניקה לנו התקופה המהפכנית, כמו גם הוודאות העצמית שהעניקה לנו תקופת האמונה במדע ובטכנולוגיה- אינם רלוונטיים עוד.

בקהילה מקצועית לומדת מתקיימת בחינת מערכת מושגים באמצעותם תופש הפרט בקהילה את עצמו ואת עולמו. בחינה זו היא היא הרמה הגבוהה ביותר של נטילת אחריות של הפרט. הפרט מתמודד עם מודעות והגדרה מחדש של הזהות העצמית הסובייקטיבית. בקהילה מקצועית לומדת מתפתחת מודעות הפרטים בקהילה לשונותם, מודעות זו הופכת לדרך התמודדות עם השונות ולמנוף של שותפות. בקהילה כזו הכלל מטפח את הפרטים והפרטים מעלים את איכותה של הקהילה, כקהילה של שווים-שונים.

ההקשבה מונחית על-ידי הרצון האמיתי לשמוע על-פי בחירתו האישית של האדם. בחירת הנשמע מולידה בנפש האדם את הוויתו. הקשבה אמיתית יוצרת אחדות ומתחברת לנושא החסד:

חסד מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית ללא כל מחשבה על גמול או תועלת/ רש"י.

מעשה שמעבר לחובה והבטחה; לפנים משורת הדין.

התבונה הפראקטית ניתנת לפיתוח על-ידי מגע אישי ויחס אישי בין בני אדם, המקיימים את עצמיותם הסובייקטיבי, ועם זאת אמפתיה של שותפות בין-אישית משמעותית, ישירה ועמוקה. גדאמר Gadamer טוען, כי בתרבות הטנולוגית המודרנית אבדה התבונה הפראקטית, מאחר והמערכות האירגוניות מקיימות חיץ בין בני האדם. הקשר בין בני האדם באירגונים הפך לקשר של חשיבה תכליתית. בעייתם של האדם המודרני ושל החברה המודרנית שהם מחפשים במדע ובטכנולוגיה את התחליף לתבונה הפראקטית, הניתנת לפיתוח רק על-ידי מגע אישי להחלפה אישית של דעות בין בני אדם.

האחדות מגיעה מתוך החיבור השלם המושתת על שמיעה והקשבה מלאים לנפש הזולת. המטרה להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, להוביל מתוך ענווה.

מימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. ההוויה מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל הקשבה פנימית ומודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו. הגמרא יוצרת קשר בין לימוד תורה בחבורה (הסכת ושמע) לבין "היום הזה נהיית לעם". הלימוד בחבורה הוא צעד ראשון אל המעשה החברתי. שכן, בשונה מן הלימוד הנשאר בד' אמותיו של הלומד היחיד, הלימוד בחבורה יוצר בסיס שממנו אפשר לצאת לעולם ולפעול לשינוי חברתי. הוא גם סוג של "מעבדה חברתית" שיוצרת את הפלטפורמה הראשונה לשינוי. ולכן זו הדרך שבה התורה "נקנית" (גם במובן התכליתי של המילה) – תורה שעושים ולא רק שלומדים. התבונה החברתית מתרחשת בתחום שבין האנשים, במיוחדות ובשונות שלהם, במפגש שבין ה'אני-אתה-אנחנו'. בני אדם צריכים מפגשים חברתיים בעלי אופי של למידה משותפת על מנת לגלות את עצמם על ידי המפגש עם 'האחר הרלוונטי'. החשיבה החברתית המפרשת מתרחשת במפגש הדיאלוגי עם 'האחר הרלוונטי', שהוא הדומה-שונה, כאשר הוא מפרש בצורה שונה את המציאות הנגלית במפגש. החשיפה לפרשנות השונה של האחר, מייצרת הדהוד בקבוצה. הדהוד זה משמש לבניית קשרים ויחסים בין השותפים, ומהווה מצע לתהליך למידה אישי בקבוצה. לא קיים תהליך למידה קבוצתי משום שאין ישות קבוצתית אמיתית לומדת. הישות האמיתית היחידה שלומדת היא הפרט המרכיב את הקבוצה. לא כל מפגש עם 'אחר' הוא מפגש למידה. על מנת שיתפתח דיאלוג לומד צריך שה'אני' יהיה בעל מודעות לזהותו העצמית, אך שתהיה בו גם נכונות ליחס דיאלוגי רפלקטיבי עם האחר. חשוב שהלומד בקהילה לא יבטל את תקפות פירושו של האחר, בטיעונים המאפשרים לו את ההתייחסות אל פירוש זה כשונה, שהוא לא רלוונטי ל'אני'. חוסר רלוונטיות של ה'אני' יתרחש משום שהוא נתפש כמייצג תפישה פירושית אידאולוגית ניגודית, המתבססת על הנחות יסוד שונות, ועל כן גם לא רלוונטיות. יתכן כי ה'אחר' יאבד מהרלוונטיות שלו גם בגלל היותו נחות תרבותית, השכלתית, או מעמדית, בצורה שאין להתייחס לתפישותיו הרלוונטיות לגבי שיפוט תפישת ה'אני'.

ליחיד, כאדם בפני עצמו, אין יכולת לקיים את מהות תבונתו האנושית, האדם בפני עצמו כלל אינו אדם. משמעותה של המהות הקוגניטיבית של האדם כיצור חברתי מתקבלת ומתפרשת כחלק מהשלם. זהו הביטוי לרמה הגבוהה ביותר של הדרישה וצפייה מהאדם לחופש לאחריות. מודעות האדם לעצמו היא תהליך אין-סופי ומתמשך, המתרחש דרך ההתנסות וההתפרשות של המושגים החברתיים, האמורים לאפשר ל'אני' לפרש את עצמו ביחס ל'אתה' ול'אנחנו'. על ידי המודעות לעצמו האדם משנה את משמעות המושגים המפרשים שלו. התפתחות אישית זו יכולה להתרחש רק בקהילה מקצועית לומדת.

PLC Professional Learning Community

מודל נשלי"ם לקהילה מקצועית לומדת

קהילה מקצועית לומדת (PLC) Professional Learning Community מוגדרת על-פי מודל נשלי"ם, כבעלת נושא או עולם תוכן משותף, מלווה ע"י מקורות או גורמים אקדמים, משלבת את התיאוריות עם הידע הפרקטי והניסיון הרב שמגיע מהעשייה בשדה. במהלך הפעילות בקהילה, הלומד מודע לתהליך הלמידה אותו הוא חווה. מודעות זו הכרחית לטיוב התהליך ולהמשגתו ללמידה משמעותית. הפרט השותף בקהילה המקצועית הלומדת חווה תחושת שייכות, מרחב בטוח להצגת רעיונותיו המקצועיים ותמיכת עמיתים.

·        נושא או עולם תוכן משותף

·        שילוב בין תיאוריות ופרקטיקה

·        ליווי ע"י גורמים אקדמים

·        יצירת מרחב בטוח ותחושת שייכות

·        מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו

לאורך כל המפגשים משולבים זה בזה תיאוריות ומודלים בפרקטיקות המיושמות, נבדקות ומתורגלות בין המפגשים. מתרחשת למידה משמעותית: "למידה המזמנת חוויית למידה רגשית, חברתית וקוגניטיבית, המושתתת על שלושה רכיבים המתקיימים בו זמנית: ערך ללומד ולחברה, מעורבות הלומד והמלמד, רלוונטיות ללומד".

התהליכים מובנים וקיימים מנגנונים תומכים סדירים. ההתמקדות היא בלמידה של התלמידים ובקשר בין ההוראה ללמידה. הקהילה משתמשת בביבליוגרפיה, מקורות אקדמיים או בליווי מומחה תוכן מן האקדמיה, לאורך כל התהליך או במקומות הנדרשים. בקהילה לומדת מבוססת מודל נשלי"ם הנושא או התוכן המשותפים המהווים פלטפורמה לתהליך הלמידה, השילוב בין התאוריה לפרקטיקה, מגיעה לידי דיוק מרבי בהתבסס על מאמרים, ליווי וייעוץ אקדמי. תהליך האקדמיזציה מסייע ליצירת הבהירות והשקיפות של תהליך זיהוי הלמידה. העבודה מבוססת נתונים והערכה בקהילה נוצרה אווירת שיתוף, אינטימיות, מרחב בטוח ללא חשש מ"דליפה" מחוץ לקהילה. חברי הקהילה סומכים ואחראים אחד על השני. קהילה לומדת מבוססת על נאמנות חברי הקבוצה אחד לשני ועל אהבת האדם את רעהו. יחסי אמון ונורמות שיתוף לאורך כל תהליך הלמידה ובמיוחד בסוף כל מפגש, מתבצע שיתוף כל הלומדים בחווית הלמידה שהתרחשה במהלך המפגש. יישום היכולת המטה-קוגניטיבית להמשיג את תהליך הלמידה שהתרחש במפגש. המודעות בקהילה לומדת היא ההכרה המלאה בחווית הלמידה שאנו עוברים. כלומר זיהוי של מה שאנו מרגישים, חושבים או עושים ברגע מסוים בתהליך הלמידה הקבוצתי, ובמתרחש סביבנו בקבוצה בעודו מתרחש. המודעות במהלך הלמידה  היא הכרתו של אדם בעצם קיומו והווייתו, והתבוננותו במחשבותיו, בתחושותיו וברגשותיו בזמן התהליך. כאשר אנו מודעים מודעות מלאה לעצמנו, תהליך הלמידה הופך להיות משמעותי יותר: מייצר רלוונטיות, ערך ומעורבות מדויקת יותר בתהליך. נוצרת מודעות לתהליך הלמידה הפנימי כתוצאה מהדהוד תהליך הלמידה החיצוני. ההמשגה מסתייעת בידי הלומד משום שגם רעהו לקהילה משתף בתהליך הלמידה אותו חווה. העוצמה של תהליך הלמידה מועצמת דרך ההמשגה האישית תוך שיתוף בפורום הקהילתי. הלמידה ברובה היא למידה רפלקטיבית המבוססת על הלמידה מהצלחות העבר. השיטה מבוססת על תשומת לב סלקטיבית ללמידה מהעבר (הגברת המודעות) ולזיהוי ידע המכוון לפעולה עתידית מתוך ההנחה שבעשייה-היום יומית חבויים ידע רב וחכמה ושהעלאתם אל פני השטח תתרום לעבודה עם אוכלוסיות אלו. למודעות תפקיד חשוב בזיהוי ההתנהגויות שהובילו להצלחה- שחזור התחושות, המחשבות והרגשות. לארוך כל תהליך הלמידה מתרחשים: דיאלוג רפלקטיבי, חקירה ובחינה עצמית.

Gesher Emet model for learning community

מודל "גשר אמת" לקהילות לומדות

אחד הקשיים בהובלת קהילה לומדת הוא שימור הקבוצה והתהליך לאורך זמן. קבוצה היא אוסף פרטים/ אנשים בעל מכנה משותף. קהילה היא קבוצת אנשים בעלי משימה משותפת. ארגון הוא בעל מבנה ונהלים ומורכב מקהילות. שביעות רצון הקבוצה אינה מספיקה כדי לשמרה לאורך זמן כקהילה. קיימים 6 גורמים אשר משפיעים על המוטיבציה של הקבוצה לאורך זמן "גשר אמת":

• ·        גמישות
• ·        שייכות
• ·        ראות למרחוק
• ·        אחריות
• ·        מדדים
• ·        תיגמול

גמישות: מידת יכולת התאמת תהליך הלמידה את לצורכי הקבוצה. גמישות בנושאים ובתוכן, בשילוב הפרקטיקות עם התאוריה, בליווי האקדמי, בביטחון ובתחושת השייכות. הובלת התהליכים על פי צורכי הקבוצה והמציאות המשתנה בשטח. מאפייני הקבוצה על-פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy הם: הקבוצה מכוונת עצמה, מענה לצורך, חדשנות ויישום מיידי: 4 מאפיינים אלה דורשים גמישות רבה בקהילה. גם אם לא נדרש מאמץ רב יש לבצע התאמת תהליך הלמידה לצורכי הקבוצה, יש לתקשר לקבוצה את הגמישות אשר בוצעה במיוחד בשבילה. הגמישות יכולה להיות בסדירויות: שעות, מיקום, משך ותדירות המפגשים, סוג המפגשים: פרונטליים או מכוונים, צורת ישיבה, עזרי למידה וכו'.

שייכות: תחושת שייכות אנשי הקבוצה לקהילה הלומדת, ולארגון בו היא מתרחשת. ככל שהקבוצה תרגיש שייכת יותר למסגרת בה היא נמצאת: קהילה, פרופסיה, דיסציפלינה או ארגון היא תהיה מחויבת יותר ופחות יעלו לה הרהורים על הפסקת המפגשים. על הקבוצה לייצר גאוות יחידה, לחבר את הקבוצה לערכי הקהילה, ערכי הפרופסיה והארגון. יש לתקשר את הערכים ולתת להם כותרות כדי שהקבוצה תוכל לחזור עליהם כמנטרה המעצימה את תחושת השייכות. תחושת השייכות מועצמת בסיטואציות של הצלחה. מומלץ לנהל ויזואלית את נושא השייכות דרך עיצוב סביבת העבודה בהתאם. כל אירוע מגבש או שגרות ניהול המייצרות לכידות, יחזקו את תחושת השייכות לאורך זמן.

ראות למרחוק: בהירות התהליכים המתרחשים בקהילה ובארגון ומידת השקיפות שלהם לחברי הקבוצה. עד כמה הקבוצה חשופה אליהם, מעורבת בהם, כמות השמועות בקהילה ובארגון ביחס לכמות המסרים המתוקשרים. ראות למרחוק מייצרת מעורבות ומקטינה עמימות. עמימות מייצרת תחושת תסכול, אי-ודאות. השקיפות באה לידי ביטוי בקבלת החלטות: ספציפית לגבי הקבוצה ולגבי הארגון בכלל. יש לשתף את הקבוצה בתהליך קבלת ההחלטות בשלבים השונים ובמידע הרלוונטיים לו, דבר שייצור תחושת מעורבות ויקטין עמימות ואי ודאות.

אחריות: עד כמה האנשים בקבוצה לוקחים אחריות על התהליך בקהילה. חברי הקהילה לוקחים אחריות אישית והדדית על יעדי ומטרות הקהילה והארגון. עד כמה מפותחת היכולת לקחת אחריות: response - ability ועד כמה ברורים תחומי האחריות של כל משתתף והוא ממלא אותם ומעבר. ככל שהשותפים לקהילה יחשבו שהדברים שהם עושים תורמים מיידית או משמעותית לארגון, ליעדיו ולסובבים אותו, הם ייקחו עליהם יותר אחריות. הקהילה היא מרחב ללמידה משמעותית: ככל שהפרט בקבוצה חושב שהוא תורם יותר לקבוצה והקבוצה תורמת לו באופן אישי, הוא תופש את הקהילה כמרחב משמעותי.

מדדים: הצגת מדדים כמותיים ואיכותיים לכל חברי הקבוצה ולקהילות השונות בארגון ולארגון בכללותו. המדדים מעודדים מצוינות וחדשנות. המדדים מעוררים מוטיבציה. כדי להפוך את ההתנהגות הרצויה מהקבוצה, לנורמה: יש להציג אותה כמטרה המנוסחת במונחי התנהגות גלויה מלווה במדדים כמותיים ואיכותיים ברי השגה- מטרה "חכמה" על-פי מודל SMART. המדדים מהווים את הקשר בין יכולות הקבוצה לציפיות ממנה. הם מאתגרים אך עדיין מנוסחים כמטרות ברות השגה. משודרת לקבוצה תחושת מסוגלות בהשגתם לאורך כל הדרך תוך מענה ותמיכה מקצועית ליצירת עצמאות.

תיגמול: התיגמול הוא בצורת הכרה והוקרה, שבח, פרס או יוקרה, בהתאם לביצועי הקבוצה- ומידת העמידה בתהליך וביעדים. כל קבוצה מצפה להתייחסות ולהערכה מצד מנהליה והסובבים אותה: שבח קבוצתי ופומבי. לתיגמול ולכבוד ישנה חשיבות גבוהה עבורה. על מנהל הארגון לתת מענה לציפיות אלו בהתאם להתנהגותה המקצועית והנורמטיבית של הקבוצה. יש לוודא שהמענה לצורכי ״העמידה ביעדים״ יהפוך להיות חלק מהחוזה אך לא יהפוך למטרה במקום תהליך הלמידה. בכל מקרה אסור לשחוק את כלי התיגמול ולהפוך אותו למובן מאליו, כי הוא יאבד מכוחו ולא ניתן יהיה להניע את הקבוצה להמשך התהליך.

ככל שהקבוצה תחוש כי המערכת מתגמשת ומותאמת לצרכיה, היא מהווה מרחב שייכות בטוח ומשתתפת בתהליכי קבלת ההחלטות, יוגדרו תחומי אחריות והשפעה ברורים מלווים במדדים "חכמים", יתוקשר לקבוצה בצורה גלויה ואותנטית המאמץ והיחס שהושקע בה, הקבוצה תמשיך בפעילותה כקהילה לומדת לאורך זמן.