Chaim Weizmann TheMalchutha: Web-thinking

             חיים וייצמן דמלכות"ה: מנהיג בעל מחשבה רשתית 

חיים וייצמן דמלכות"ה היה מנהיג שהתאפיין במחשבה רשתית. בזכות קשריו עם מדינאים בריטים והודות לתרומתו למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה, היה ויצמן בעל השפעה מרכזית במהלך הדיפלומטי שהוליד בשנת 1917 את הצהרת בלפור. באותה שנה נבחר ד"ר ויצמן לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה. ב-1918 נפגש עם האמיר פייסל ומאוחר יותר אף נחתם ביניהם הסכם ויצמן-פייסל שהבטיח הכרה ערבית בציונות אשר בדיעבד לא בא לידי מימוש. מנהיגותו מבוססת מחשבה רשתית על-פי מודל דמלכות"ה: וייצמן התמודד עם נתונים דו-משמעיים, נעזר באינטואיציה כדי לנקוט פעולות בהלימה למצבים לא מובנים. תכנן אסטרטגיות בכיוונים מרובים, תכנן תכניות מורכבות וארוכות טווח, והצליח לחזות מגוון רחב של השלכות. הוא ראה במחשבתו הרשתית את המכלול העולמי בשונה ממחשבה הממוקדת חלקים או ארץ-ישראל בלבד. מחשבה רשתית נותנת מענה לריבוי משימות לעומת מחשבה ממוקדת המתעסקת בעשיית הדברים בזה אחר זה. וייצמן הוביל תהליכים גלובאליים בזירות מקבילות: בריטניה, ארצות הברית וארץ ישראל. הוא היה קשוב לצרכים אוניברסאליים בצורה אסרטיבית, פיתח זהות יהודית ריבונית מוסרית והומניסטית.

חיים וייצמן כמנהיג התבסס על מחשבה רשתית: הוא אסף, קלט ושקל טווח רחב של נתונים. הצליח לבנות מערכת יחסי גומלין סבוכה ומורכבת בין מקבצי רעיונות. אחרי הספר הלבן של מאי 1939 הגנה בריטניה על היישוב היהודי, סילקה את חיל המשלוח הגרמני-איטלקי מצפון אפריקה, הביסה את צרפת של וישי בלבנון ובסוריה, חיסלה את המרד הפרו-נאצי בעיראק, שיחררה את השרידים הנותרים במחנות הריכוז ועצמה עין לתנועת הפליטים ממזרח אירופה למערבה. רוחו ומדיניותו של וייצמן דיברו על איפוק. הוא דמיין התפתחויות בלתי צפויות: מאז רצח הלורד מוין ועליית הלייבור מאוחר יותר, נחלש קולו אצל הבריטים בתנועה הציונית וביישוב היהודי בארץ, אך הוא לא הפסיק להטיל את מלוא כובד משקלו נגד אלימות. וייצמן עמד, לעתים בגופו ממש, בין המשולהבים בצד הציוני ובזה הבריטי. וייצמן ידע לזהות את קשייה של בריטניה ואת העובדה שבעלת בריתה, ארצות הברית, הייתה לבעלת הבית. הוא היה האישיות הציונית היחידה לאחר מלחמת העולם השנייה שיכלה להוכיח את קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה, ובה בעת לדרוש מנשיא ארצות הברית, הרי טרומן, לתמוך בהגירת יהודים ובקידום החלוקה. הוא הצליח לצפות שינויים מהירים ובלתי צפויים, להכין חלופות למקרה חירום, לקבוע יעדים בתוך הקשרם החברתי הרחב יותר, לחשוב חשיבה מערכתית, לשמור על גמישות מנטאלית ולבצע בו-זמנית מספר משימות רב.

מודע היטב לחולשה הציונית, הוביל וייצמן ב-1939 גישה מדינית שהיטיב לבטא בן-גוריון לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה: "נילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן." מחשבה רשתית זו מייצרת אצלו תפישה אינטגרטיבית, היא תפישת המכלול, המאגר, התהליך, המשותף ולא הפרט. בגלל תפישה ונקודת מבט זו מתאפשרת גמישות, התייעלות ויצירתיות בעיקר במערכות גדולות הנותנות מענה דרך פתרונות מורכבים, דרך הפיכת דברים נפרדים ושונים לישות אחת, מיזוג, שילוב ואיחוד. הכפילות בתפישה של וייצמן המיוצגת במשפטו של בן-גוריון היא לא רציונאלית, אך היא הביאה להצלחה ההיסטורית של מדיניותו בימי מלחמת העולם השנייה. האינטגרציה היא תהליך של מציאת מכנה משותף או רמה עקרונית של מספר פרטים כולל שילוב וסנכרון ביניהם. אינטגרציה מייצרת שילוב בין רכיבים שונים בתוך המערכת, לאחר בדיקת מאפייניו כל רכיב, ניתן להמשיך את תהליך האינטגרציה בביצוע שילוב בין מרכיבי המערכת לבין הסביבה או הסביבות בהן הם מיועדים לפעול. ניתן לבצע אינטגרציה על-ידי איגום Pooling: ניהול משאבים דרך קיבוצם למאגר משותף באופן הניהול, בכדי למקסם ולתת יתרון סינרגטי או לצמצם סיכונים באופן השימוש.
אינטגרציה זו מעודדת חדשנות ושכיחה במתן הפתרונות המורכבים.

מנגנון נוסף הוא מחשבה רשתית דרך ורסטיליות: על-ידי יצירת משאב ורסטילי אשר משמש גם לתפקידים מגוונים וגם למצבים משתנים נוצרת הגמישות האינטגרטיבית. בלונדון עשה וייצמן מאמצים נואשים ולא מוצלחים במיוחד להקים כוח צבאי יהודי שיילחם לצד בריטניה. בארץ ישראל נענו קרוב ל-30,000 גברים ונשים יהודים לקריאת הסוכנות היהודית והתגייסו לצבא הבריטי. תהליך האינטגרציה דורש מידה שונה של יכולות ורסטיליות מגוונות מבעלי תפקיד שונים בארגון. חלקם ידרשו ללמוד ולהפנים תהליכי עבודה חדשים, חלק אחר יידרש להסתגל לשינוי בתהליכים, וחלקם לא יצטרכו לשנות מאום בעבודתם היומיומית. כמובן שהבדל כזה בהשפעת המערכות על הארגון, הוא מאפיין חשוב ולעתים קריטי בתהליך האינטגרציה, ולכן יש לשים עליו את הדעת כבר בשלבי התכנון וניתוח הדרישות. מחשבה מערכתית מאפשרת להביט בשלם. זוהי מחשבה הרואה יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, מחשבה מזהה דפוסים ולא תמונות מצב רגעיות. לאחר הקמתה של מדינת ישראל ב-15 במאי 1948, נבחר וייצמן ב-17 בחודש לנשיא מועצת המדינה הזמנית. הוא עשה את קיץ 1948 בז'נבה, שוויץ, ונשאר שם נפשית עד יום מותו. הוא לא הצליח להשתלב במדינה החדשה והיה כמשה מול הר נבו. רק בסוף ספטמבר 1948 הגיע וייצמן לראשונה אל מדינת ישראל. בפברואר 1949 הושבע לנשיאה הראשון של מדינת ישראל.  הוא נבחר שוב בנובמבר 1951, כעבור שנה נפטר. המחשבה הרשתית שהובילה את וייצמן בעקבות הגמישות המנטאלית שלו, היתה נכונה יותר לקבל יוצאים מן הכלל, ולראות קשת רחבה יותר של חלופות, ובכך גדולתו כמנהיג.