במרץ 1948 נשאר קיבוץ יחיעם ללא מזון וללא תחמושת. בהגנה מבינים שאם
לא תוגש עזרה מיידית לקיבוץ אין לחברים סיכוי לשרוד. בחטיבת כרמלי, גדוד 21 של
ההגנה, מתארגנים להגיע לקיבוץ עם מזון ונשק, חומרי בניין לביצורים.
הערבים, שיערו כי היהודים ירצו להעביר אספקה ליחיעם הנצורה והחליטו
לארוב לכוחות.
ואז- מגיע מידע משירות הידיעות (ש"י) על המארב.
המג"ד בן-עמי פכטר אמר: "אין להם מה לאכול, אין להם
תחמושת, ואם לא נגיע לשם ישחטו את כולם".
מחליט להצטרף כאשר בראש השיירה מוביל משוריין המיועד לפריצת מחסומים.
השיירה יצאה לדרך ב- 27.3.48, שבת בצהריים.
במבואות הכפר הערבי "אל-כברי", היכן שהשיירה מאטה בשל עליה
הם נתקלים במחסום אבנים. ממתין להם מארב.
"... הערבים רצו לשתק את המשוריינים וירו על הנהגים. מכיוון
שהמשוריין שבו נהגתי היה בריטי, ההגה היה בצד ימין. הערבים ירו לצד שמאל והרגו את
איתן זייץ (מפקד השיירה, אשתו מתאבדת ביום השנה).
הם הבחינו שהמשוריין ממשיך לנסוע והחלו לירות לכיווני. שני כדורים
פגעו בי כתף ובחזה..."
ויצריבר ממשיך לנסוע ומצליח להגיע ליחיעם. הוא לא מודע לטרגדיה
המתחוללת מאחור.
"... דחפתי את האבנים עם הכף הגדולה של "פורץ
המחסומים" וחשבתי שכל השיירה נוסעת אחרי".
האוטובוס הנמצא בקצה השיירה מנסה להסתובב, מתהפך וחוסם את דרך המילוט.
השירה נלכדת בתוך האש ומתפתח קרב. בקרב נהרגים 47 לוחמים, ביניהם בחורה אחת עליזה
שיינרמן.
ויצריבר מספר: "אחיה, משה שיינרמן היה באוטובוס שבשיירה ורצה
שתעבור אליו. אמרתי לה: "עליזה, אל תחליפי מקום". אחיה התערב ואמר
שהמשוריין שלו יותר טוב והיא עברה אליו. כשאמרו לקפוץ מהמשוריין, היא קפצה ונהרגה
מכדור שפגע בה. אחיה קפץ לקחת אותה וגם הוא נהרג."
דבורצקי חיים (ליוקה) הי"ד – נצר אחרון, יליד 1927 פולין.
חניך תנועת "דרור". עם כניסת הגרמנים לפולין ב- 1939 אביו
נהרג, אימו ואחיו נחטפו לנגד עיניו ונרצחו. ליוקה ברח מהגטו ליערות והצטרף
לפרטיזנים. במאי 1946 עלה לארץ ספינת המעפילים "דב-הוז". התגורר
בקרית-חיים ועבד בניין כטפסן. בדצמבר 1947 התגייס ושירת ב"חטיבת
כרמלי" בגדוד 21. השתתף בשיירת יחיעם ונהרג בקרב ב-27.3.48. הובא למנוחת
עולמים בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בנהרייה. יהי זכרו ברוך.
"אכזר היה הקרב.
מעטים מול הרבים. פורץ-המחסומים הבודד ובו נפגעים
מבקיע ליחיעם. ששה כלי רכב ולוחמיהם מכותרים. משוריין נוסף נחלץ ומנסה לחזור אך נפגע ומתהפך. מספר הנפגעים
רב. מעטים נותרים שלמים. ועת ערב דולקות חמש אבוקות. ארבעים ושבע גוויות פזורות בצידי הדרך
להיות למשיסה ולבז. החיים נסוגים
לבסיס בפקודה. לוחם יחיד מביא אל יחיעם את בשורת השיירה. ירח מלא של
מחצית החודש... בערב שבת ה'
באייר, קמה מדינת ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה