יום שישי, 17 בנובמבר 2017

Soulagogy: Educating the Soul

סולגוגי: חינוך הנפש
Soulagogy: to lead the soul /by Nir Golan
Soul or psyche (Greek: "psyühē", of "psychein", "to breathe") are the mental abilities of a living being: reason, character, feeling, consciousness, memory, perception, thinking, etc. Agogy (Greek: ἄγω ágō), "I lead", to lead.
Soulagogy: to lead the soul, means: Educating the soul
“Education is that process, by which thought is opened out of the soul, and, associated with outward . . . things, is reflected back upon itself, and thus made conscious of its reality and shape. It is Self-Realization. As a means, therefore, of educating the soul out of itself, and mirroring forth its ideas, the external world offers the materials. This is the dim glass in which the senses are first called to display the soul, until, aided by the keener state of imagination . . . it separates those outward types of itself from their sensual connection, in its own bright mirror recognizes again itself, as a distinctive object in space and time, but out of it in existence, and painting itself upon these, as emblems of its inner and super-sensual life which no outward thing can fully portray. . . . A language is to be instituted between [the child’s] spirit and the surrounding scene of things in which he dwells. . . . He who is seeking to know himself, should be ever seeking himself in external things, and by so doing will he be best able to find, and explore his inmost light.” 
― 
Amos Bronson Alcott
הסבר הטקסט של עמוס ברונסון אלקוט לפי מודל נחי"ל:

חינוך הוא תהליך בו מחשבה (ה-(Dobeing נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, כך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי (בשונה מתהליך של Self-actualization מימוש עצמי). תהליך זה מתרחש בשלב הParticipating- במודל נחי"ל.
האמצעים, בכדי לחנך את הנפש בעצמה ולשקף את רעיונותיה, הם החומרים המוצעים בעולם החיצוני. השיח סביב ה-Dobeing של הלומד מתחיל. הצגת הנפש דרך "הזכוכית העמומה" ""dim glass על-ידי החושים, מתרחשת בשלב ה,Participating- עד שבעזרת "מצב הדמיון""state of imagination" , היא מפרידה את הסוגים החיצוניים של עצמה, מההקשר החישתי, בתוך "המראה המבריקה" "bright mirror"  שלה. הנפש מזהה שוב את עצמה, כאובייקט ייחודי בחלל ובזמן: ה-Dobeing, אשר מתוך קיומו, וציור עצמו, הוא מופיע כסמלים של החיים הפנימיים והסופר-חישתיים שלה. כל זאת מתרחש בשלב ה.Searching- היא מבינה בשלב זה ששום דבר חיצוני אינו יכול לתאר אותה במלואה ולכן עליה להמשיך בחיפוש עד שתמצא.
בשלב הNaming- יש להנהיג שפה בין נפשו של הילד לבין תמונת הדברים הסובבים אותו, בה הוא חי. הוא, המחפש לדעת את עצמו, צריך לחפש את עצמו תמיד בדברים החיצוניים, ועל-ידי כך הוא יוכל הכי טוב, למצוא ולחקור את האור הפנימי ביותר שלו: ה-Dobeing שלו. האור הפנימי ה-Dobeing- בא לידי מימושו המלא בשלב ה-Adaptive Learning.


יום שישי, 10 בנובמבר 2017

Levi Eshkol TheMalchutha: Holism & Empathy

לוי אשכול מנהיג דמלכות"ה: כוליות ואמפתיה
לוי אשכול כמנהיג דמלכות"ה, יישם את כישוריו הבין-אישיים, את חמלתו וגישתו ההוליסטית הרחבה כדי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. כבר בראשית דרכו כמנהיג היה בעל חזון רגישותי: במהלך 1934-1933 שהה בברלין כנציג המשרד הארץ-ישראלי שסיפק שירותים עבור מועמדים לעלייה. עיסוקו העיקרי בברלין היה בדיונים מול משרד הכלכלה הגרמני לתיאום מפעל ה"העברה" ובניסיון לקדם השקעות בפיתוח ארץ ישראל כולה ולא רק במענה לצרכיהם האישיים של הפליטים והעולים. לאחר שובו לארץ, קידם את מימוש הסכם ה"העברה" בקביעת ובביצוע תכנית ההתיישבות של חומה ומגדל.
כמנהיג דמלכות"ה הוא היה מכיל יותר, קשוב יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובאליים, לכן ייחודו היה בכוליות וביכולת האמפתיה Holism & Empathy. הוא התאפיין בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות בראייה הוליסטית, דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. בקונגרס הציוני הי"ט (1935) הציג מתוקף תפקידו כיושב ראש הוועדה לענייני התיישבות את הצעת ההחלטה להקמת חברת מים לאומית בארץ ישראל. מאחורי רצונו של אשכול להקים את מקורות עמד הרעיון הרשתי, שאין להותיר את נושא הולכת המים ואת פרישתה הארצית של תשתית המים ל"כוחות השוק". נקודת ההשקפה שלו היתה רחבה יותר, הוא אסף נתונים רבים יותר הקשורים לנושא תוך כוליות: קישור בין פרטים רבים יותר. בזמן קבלת החלטות הוא שקל משתנים רבים יותר וראה דרכים רבות יותר להמשך. לדעתו יש להלאים את תחום המים ולנהל אותו באמצעות חברה לאומית שתוכל לדאוג להביא את המים לכל נקודה ולכל יזמה חקלאית, לא לפי גחמות השוק, אלא גם למקומות אליהם, לכאורה, "לא משתלם" להזרים מים, כמו הנגב. אשכול גילה גמישות מנטאלית רבה יותר, שיפוט עשיר בדמיון והיה אינטואיטיבי יותר תוך תכנון לטווח ארוך.
ב-8 בנובמבר בשנת 1966 ביטל את מנגנון הממשל הצבאי, אחת הדוגמאות הטובה ביותר של לוי אשכול, כמנהיג בעל כוליות ואמפתיה דמלכות"ה. התהליך החל בנאומו בכנסת על מצב הביטחון ב-17 באוקטובר 1966. בנאום זה עמד ראש הממשלה על התגברות הטרור של ארגון הפת"ח שפעל מירדן: 'בשנתיים האחרונות ספגו חלומותיו ושאיפותיו של נאצר, בכל שלושת מעגליו, מהלומה כבדה [...] האחדות הערבית התנפצה [...] אך בעוד שבתקופה זו היינו פטורים מאפשרות מיידית של התקפה רבתי מצד הצבאות הסדירים של המדינות השכנות, חזרה התופעה של הסתננות חבלנית לשטחנו. מינואר 1965 בוצעו כ- 60 פעולות חבלה או חדירה לחבלה בישראל'. אשכול ראה יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, הוא זיהה מסגרת ודפוסים ולא תמונת מצב רגעית. הנטייה שלו היתה להתבונן בבעיות בהקשרן הרחב, להתרכז בסוגיה כולה ולא בחלקיה. דבר זה תרם רבות לתכנון ארוך טווח. לוי אשכול היה ער להתעצמות הצבאית של מדינות ערב ולהתגברות מעשי החבלה וההסתננות, אך למרות זאת מתוך יכולת הכלה של האחר ואמפתיה לצרותיו ומצוקותיו, הוא לא הפסיק את תהליך ביטול מנגנון הממשל הצבאי שכן לא ראה קשר בין עצמתו של צה"ל והפעילות הערבית שמחוץ לישראל לבין הצורך לשלוט במיעוט הערבי בישראל. ואמנם, למרות הפעילות שמעבר לגבול לא זו בלבד שלא הגביר את נוכחות הממשל הצבאי אלא המשיך את תהליך ביטולו. הוא שילב, הכליל ועשה סינתזה ואינטגרציה. בזכות היכולת האמפאתית הגבוהה שלו הוא היה סבלני וסובלני יותר כלפי נתונים דו-משמעיים, וראה בכל סוגיה גורמים מעורבים רבים יותר. היתה לו חשיבה מערכתית הוליסטית שאפשרה לו להביט בשלם.
האמפתיה ((Empathy, ἐμπάθεια היא הדרך הטבעית להבין בני-אדם. אצל אשכול התקיים תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו הוא קלט והבין את מצבו הנפשי של הזולת. כמנהיג בעל כוליות ואמפתיה דמלכות"ה, התרחש תהליך זה בעת שנפגש עם מנחם בגין, יו"ר תנועת החרות, ושמע ממנו על צוואתו של ז'בוטינסקי. שנים לאחר הפגישה סיפק בגין על התרשמותו העמוקה של ראש הממשלה מהאמונה של ז'בוטינסקי במדינה היהודית שבדרך. אמונה זו, טען בגין לימים, היא שהובילה את אשכול להניח בצד כל שיקול פוליטי ומפלגתי ולפעול להעלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה.

לאשכול הייתה נטייה לתת יחס אמפתי ואישי, לעבוד כחלק מצוות. בראשית פברואר 1969 לקה בהתקף לב אך נותר פעיל מביתו וב-23 בפברואר כינס בביתו את ישיבת הממשלה האחרונה בה נכח. הוא הכיל בקלות יתר את האחר, היא היה ענו יותר Modesty מכל מנהיג גברי אחר. ב-26 בפברואר נפטר.

Compassionate vision TheMalchutha during WW1

חזון רגישותי דמלכות"ה בתקופת מלחמת העולם הראשונה
ב-11 בנובמבר 1918, בשעה 11:00 בקרון רכבת ביער קוֹמְפְייֶן Forêt de Compiègne שבצפון מערב צרפת, נחתמה הפסקת האש שסיימה באופן רשמי את מלחמת העולם הראשונה. "אָנוּ מתאבלות על גברים צעירים ואמיצים רבים שאיבדו את חייהם בקרב עוד לפני שהפכו לגברים; אנו מתאבלות עם האמהות המסכנות ששכלו את בניהן; עם אלפי אלמנות צעירות וילדים ללא אב, ואין ביכולתנו לגלות יותר סבלנות לסבל במאה עשרים כשממשלות משתמשות בפתרון יחיד, כוח הזרוע, לפתרון סכסוכים בינלאומיים."/ נאמר כבר ב-1915 בקונגרס הנשים הבינלאומי בהאג 1915.


הקונגרס אורגן על ידי המשפטנית הגרמנייה הראשונה אניטה אאוגספורג והפציפיסטית הגרמנייה לידה גוסטבה היימן, ובהזמנתה של הרופאה והפעילה ההולנדית למען זכויות נשים אלטה יאקובסAletta Jacobs. הן הגדירו את החזון הרגישותי Compassionate Vision של התקופה, שנה אחר פרוץ המלחמה. חזון רגישותי מגדיר את תמונת העתיד ומסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשינוי. כאשר מדובר על חזון רגישותי המבוסס חמלה, תמונת העתיד נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. חזון רגישותי מניע את האנשים דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה. חזון רגישותי הוא הצורך העיקרי החסר כיום במנהיגות הגלובאלית.
החזון הרגישותי משרת שלוש מטרות חשובות:
1.    מבהיר את הכיוון הכללי של הפתרון והמענה לצורך, כתוצאה מתהליך חמלה מוגדר, כמוביל שינוי.
2.    מדרבן אנשים לזהות את הערכים האישיים שלהם עליהם מבוסס החזון, ונקיטת פעולה בכיוון הפתרון והמענה לצורך (גם אם הצעדים הראשונים כואבים מבחינה אישית ולא משרתים את האנשים בטווח הקצר).
3.    מסייע בתיאום הפעולות של אנשים שונים בצורה מהירה ויעילה, תוך הצמדות לסולם ערכים מאד מדויק.

כדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד, נפתח ב-28 באפריל 1915 הקונגרס, והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות פמיניסטיות מכל רחבי אירופה. בשל היות הולנד מדינה ניטרלית, נבחרה העיר האג לארח את הקונגרס הבינלאומי לנשים ואלטה יאקובס שהייתה אחת היוזמות שלו פתחה אותו בדבריה. במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות. בכנס הוקם ועד הנשים הבינלאומי לשלום קבוע
(International Committee of Women for Permanent Peace - ICWPP).
ד"ר אלטה יאקובס המשיכה להסביר כי כינוס הקונגרס הוא באמצע המלחמה ולא לאחריה, בכדי להציף את הקשיים בעקבות המלחמה גם של הקרבנות וגם של הכובשים:
"למרות שהמאמץ שלנו לא יקצר את משך המלחמה הנוכחית" היא טענה, "אין ספק שאוסף של כל-כך הרבה נשים מלאומים שונים, ישפיע מוראלית על המדינות הלוחמניות". "אלה מאיתנו המשתתפות בקונגרס לא קוראות לו קונגרס של שלום, אלא קונגרס בינלאומי של נשים הנאספות למחות נגד המלחמה, ומציעות צעדים אשר יובילו את מהלכה של המלחמה לבלתי-אפשרית".
מחיר המלחמה: מתוך 63 מליון מגויסים, 8.5 מליון נהרגו, 22 מליון נפצעו, 8 מליון נלקחו בשבי או נעדרו.
בעקבות הקונגרס בהאג, כתבה ג'יין אדמס לנשיא ארצות הברית: "לארצות הברית יש את הכוח וההשפעה לסיים את המלחמה ועליך להשתמש בו". מתוך הקונגרס והוועד צמחה ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחירות. 


יום שבת, 28 באוקטובר 2017

Dobeing in Swarm Learning



Nir Golan, Educational & Leadership Expert, has developed a new learning model called Swarm Learning that allows students to learn naturally in their community environments.
In Swarm Learning model the first phase occurs when the student observes the system while Participating, without being told what to look for. This overcomes the limitation of conventional learning methods that optimize learning according to predefined goals and syllabus.
In the Searching phase the student observes the environment under investigation and tries to find out learning subject. The student simultaneously learns to model the behavior of the environment and to discriminate between the aggregating and phenomena around him.

Dobeing is the heart of the Swarm learning model: Passion, Capabilities and Uniqueness.
·        Passion: The things I like to do most and excite me.
·        Capabilities: Skills I'm good at and I do the best.
·        Uniqueness: My significant behavior and added value to those around me.
Dobeing is realizing one's full potential according to these three categories while using the Swarm learning model. Dobeing is a combination of doing and being; therefore it is a new term and is the heart of the Swarm learning model. Golan assumes that these two modes should be fused and not use as a conflict term. Dobeing is to express and activate all the passion, Capabilities and Uniqueness of the student.
The Naming phase occurs when the student defines and gives titles to the phenomena, opportunities or threats he observed. The titles are based on understanding the principles or mechanism of the phenomena.
The last phase in Swarm learning model is the Adaptive Learning phase when the titles were successfully applied to infer swarm learning behaviors: teaching the others in the community. The student is rewarded for categorizing the phenomena from the Searching Swarm learning phase as a base for the Adaptive Learning.

Ариадна Скрябина TheMalchutha: Detail commitment

אריאדנה סקריאבינה  דמלכות"ה: התמדה בפרטים  


"מעט אנשים, אפילו בין החברים שלנו, מבינים את חשיבות התפקיד שלה בהתנגדות היהודית. לכן דיברו עליה כל כך מעט."/ דוד קנוט
אריאדנה סקריאבינה Ариадна Скрябина נולדה ב-26/10/1905, ב-1924 פרסמה סקריאבינה בפריז את אסופת השירים הראשונה שלה, שנקראה "שירים". התמדה בפרטיםcommitment  Detailed הוא הרכיב השביעי במודל המנהיגות הנשית דמלכות"ה. השילוב בין התמדה לבין ירידה לפרטים ייחודי למנהיגה הנשית: היכולת להוביל לאורך זמן למרות הקשיים, תוך שימת-לב ועיסוק מעשי בפרטים. בתחילת 1939 דוד קנוט, סקריאבינה ויווה צירינסקי הוציאו לאור את העיתון "Affirmation" ("הצהרה"), ומטרתו היתה לעורר תודעה לאומית יהודית. דוד קנוט היה העורך הראשי, אך סקריאבינה במנהיגותה הנשית דמלכות"ה, הכתיבה את הקו האגרסיבי. התמדה בפרטים היא תכונה המאפיינת מנהיגה נשית בשונה ממנהיג גברי המתעסק יותר בעשייה בכלל. למנהיגה נשית יכולת התמדה גבוהה יותר לאורך זמן במשימות אותן היא מובילה ולכן היא בעלת יכולת עמידות (resilience). ההתמדה היא תכונה של מי שאינה מפסיקה את מה שהיא עושה. תכונה זו דורשת מהמנהיגה יכולת הנעה פנימית גבוהה לאורך זמן. היא מלאת נחישות להמשיך, שקדנית, עקבית ועקשנית ללא פשרות על איכות העשייה וההובלה. היא אינה מתפשרת אל מול הפיתוי להפסיק את המאמץ, במילים אחרות חריצות. היא משלבת את התמדתה בעשייה תוך שימת-לב לפרטים הקטנים
הוצאת העיתון הייתה אירוע חשוב בחיי יהודי פריז, וז'בוטינסקי ביקר לעתים במערכת העיתון. בשנת 1939הוזמנו קנוט, סקריאבינה וצירינסקי כחברי מערכת העיתון "Affirmation" והשתתפו שלושתם בכל המושבים של הקונגרס לז'נבה לקונגרס הציוני ה-21. שבוע לאחר סיום הקונגרס פרצה מלחמת העולם השנייה. דוד קנוט גויס לצבא הצרפתי וב-30 במרץ 1940 נישאו סקריאבינה וקנוט רשמית, וסקריאבינה קיבלה את שם משפחתו של בעלה. כמה ימים לאחר מכן היא עברה גיור, קיבלה את השם היהודי "שרה". שרה קנוט נשארה עם הילדים בפריז.
בסוף יולי 1940 התקיימה פגישה בין דוד ושרה קנוט לבין אברהם פולונסקי  ואשתו אז'ני. הם הגיעו למסקנה כי יש צורך להקים מחתרת יהודית ציונית לפעילות נגד הנאצים. הם המציאו את השם "היד החזקה". שרה קנוט כמנהיגה נשית, היתה רגישה למידת השקיפות של תהליך השינוי, מטרתו ותוצאותיו. היא הבחינה עד כמה שלבי השינוי חייבים להיות ברורים, שקופים וגלויים. בכדי להקטין את העמימות בתהליך היא שיתפה אנשים ב"קריאת הכיוון", "אבני הדרך", השלבים השונים, קצב ההתקדמות והתוצאות. היא הקפידה לשתף את האנשים גם בעמימות בכדי לייצר מעורבות. היא ייצרה תחומי אחריות ברורים בין בעלי התפקידים השונים בארגון שהוקם, בטווח המיידי ובטווח הארוך. נוסחו המטרות העיקריות של המחתרת הן הגנה והן התקפה, ואופן הפעולה: הגוף יהיה חשאי לחלוטין, החברים נדרשים לנאמנות ולשמירה על משמעת מוחלטת. המחתרת תורכב מתאים, כל תא ייקרא "מבצר". חברי "מבצר" אחד לא יידעו דבר על חברי ה"מבצרים" האחרים. מטרותיה של המחתרת היו סיוע לכל יהודי להינצל מהסכנות המאיימות עליו בצרפת הכבושה, מאבק נגד הנאצים, והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
באוקטובר 1940 הוקם ה"מבצר" הראשון של "היד החזקה". שרה קנוט הייתה המפקדת של ה"מבצר". שמה המחתרתי של שרה קנוט היה "רג'ין". שרה קנוט כמנהיגה נשית היתה מומחית ביצירת לכידות משפחתית, תוך רגישות בינאישית. הלכידות בתהליכי שינוי, השפיעה על תחושת שייכות השותפים לשינוי, ואחד לשני כצוות מוביל. לשבועה היה חלק חשוב מאוד בחיי הארגון: ההצטרפות אליו חייבה שבועת אמונים. ככל שהתא מלוכד סביב נושא השינוי, הוא עמיד לקשיים והופך להיות "אנטי שביר"- המשברים מלכדים אותו במקום להחלישו. ככל שמופעל עליו לחץ יתר, לכידותו עולה ובכך הוא הופך להיות עמיד וחזק יותר. הוא "מנכס" לעצמו את השינוי ולוקח עליו בעלות, מזדהה עם השינוי. תחושת השייכות היא מדד למידת שיתוף הפעולה של האדם בארגון עם תהליך השינוי. תחושה זו היא פונקציה של עד כמה נוצרת סביבת עבודה בטוחה המאפשרת שינוי. תחושת השייכות באה לידי ביטוי ביצירת הווי משותף, שפה משותפת, הומור וגאוות קבוצה. כאשר גדל מספר המשתתפים במחתרת "היד החזקה", היא קיבלה שם חדש- "הצבא היהודי".
עיקר פעילותם של אנשי "הצבא היהודי" בשנים 1940-1941 הייתה הספקת מזון לפליטים מגרמניה. עם הזמן, הם החלו לבצע משימות נוספות: השגת נשק ואיסוף מידע סודי, הסתרת ילדים יהודים, יהודים חרדים ואנשים נוספים מקבוצות סיכון בחוות מרוחקות ובמנזרים. הם גם העבירו פליטים דרך הגבול לשוויץ ולספרד. בסוף 1943 הרחיב "הצבא היהודי" את תחום פעילותו: הוא הוקמו יחידות קרב, שעברו אימונים בהר השחור, הוברחו דרך ספרד והצטרפו לכוחות בעלות הברית. ב-22 במאי 1943 ילדה שרה קנוט בן, ונתנה לו את השם יוסף. שרה קנוט אמרה: "הילד הזה יידע חופש מהו. הוא יחיה במדינה יהודית!". בנובמבר 1943 שלחה קנוט לשווייץ את אלי בן ה-8 עם קבוצת ילדים אחרים. מלוות הקבוצה הייתה ילדה בת 14.
לאחר שרבים מקרב אנשי המחתרת נעצרו, הסיכון בהמשך הפעילות המחתרתית היה רב מאוד, אולם שרה קנוט המשיכה לפעול. שרה קנוט כמנהיגה נשית, היתה מומחית באיתור צורך האדם בזכות ראייתה הכולית והאמפאטית. ככל שהיתה הלימה גבוהה יותר בין הצורך האישי של האדם ליעדי השינוי, הוא לקח עליהם יותר אחריות. תחומי אחריות ברורים לכל אחד לפי שלבי השינוי והגדרת תפקיד ברורה לכל שותף בתהליך השינוי, הכרחיים להצלחת התהליך.
כאשר נעצרו כל בעלי התפקידים ברשת המעבר לספרד, הקימה שרה קנוט מחדש את נתיב המעבר דרך ספרד לעבר כוחות בעלות הברית. היא המשיכה גם להעביר קבוצות יהודים דרך הגבול וגם לקיים, את כל טקסי ההשבעה לארגון כרגיל. הייתה לה דירה שכורה ברחוב "לה פום", בה גרה כתופרת צנועה. הדירה שימשה כמקום מפגש לחברי הארגון שהצטרפו ל"מאקי" היהודי וגם לטקסי ההשבעה. ב-22 ביולי 1944 כאשר קנוט ולאונס הגיעו לדירה, הם נתקלו במארב של שניים מאנשי המיליציה של משתפי הפעולה עם הנאצים. בהתאם לכללי הסודיות, קנוט ולאונס לא היו חמושים. אחד מאנשי מיליציה כיוון אקדח לעבר אנשי המחתרת, והשני ערך חיפוש בדירה. הוא מצא במקום ציוד למעבר דרך ההרים: תרמילים רבים ונעלי סקי. לאונס ניפץ בקבוק על ראשו של איש המיליציה, והלה השיב בצרור מנשק אוטומטי. שרה קנוט נהרגה במקום. לאחר מותה הוענקו לה על-ידי ממשלת צרפת "צלב המלחמה" ו"מדליית הרזיסטנס". בישראל מעט מאוד אנשים יודעים על מעשה גבורתה.

לשרה קנוט היתה יכולת התמדה גבוהה יותר בהובלת שינוי. היא התמידה בפרטים לאורך זמן, היא לא הפסיקה את מה שהיא עשתה, ואתגרים עוררו אותה לעשייה מרובה יותר. תכונה זו דרשה ממנה יכולת הנעה פנימית גבוהה לאורך זמן. היא היתה מלאת נחישות להמשיך, שקדנית, עקבית ועקשנית ללא פשרות. היא שילבה את ההתמדה בעשייה תוך שימת-לב לפרטים הקטנים.


יום ראשון, 22 באוקטובר 2017

Jadwiga Strzalecka as a righteous TheMalchutha

ידוויגה שצ׳לצקה חסידת אומות העולם דמלכות"ה
חסידת אומות העולם ידוויגה שצ׳לצקה Jadwiga Strzalecka הידועה גם בכינוייה Niunia, היא מנהיגה דמלכות"ה: דוגמה למנהיגות נשית נדיבה (אלטרואיסטית) מבוססת יוזמה ונחישות המשולבת ביכולת הנהגה ויכולת עמידה בלחצים בלתי צפויים. ייחודה של המנהיגות של שצ׳לצקה בראייה הכולית שלה וביכולת ההכלה והאמפטיה -Holism & Empathy שצ'לצקה היתה מנהיגה נשית בעלת יכולת הכלה ואמפתיה- כוליות והוליזם, ולכן ניהלה בתקופת מלחמת העולם השנייה בית יתומים בוורשה. 
היא מנהיגה על-פי מודל דמלכות"ה: קיימות בה 3 תכונות ייסוד המאפיינות את המנהיגות הנשית:
·     מחשבה רשתית המחברת את כל הנקודות ומייצרת ראיית-על (מטה-קוגניציה).
·     כוליות אמפאטית כרגישות בין-אישית להכלת האחר כשלם ופיתוחו.
·     תוך-אישית המייצרת מודעות עצמית גבוהה ותפישת עצמי בצורה ענווה.
מודל דמלכות"ה מורכב משבעת המאפיינים הייחודים למנהיגות נשית ובאים לידי ביטוי במנהיגותה:
דרך רגישותית Compassionate road map הנובעת ממחשבה רשתית
 ((Web-thinking, הובלת אנשיה דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. בשבועות חיסול הגטו היהודי לאחר הלחימה היהודית בגטו, באפריל 1943, גדל מספר הילדים היהודים שהוברחו למוסד. בשבועות קריטיים אלו, שצ'לצקה, תוך התמדה בפרטים, העבירה בעצמה למוסד בעזרת החשמלית, ילדים בעלי חזות שמית מובהקת. אחדים מהם נמצאו במצב גופני קשה, מזוהמים ומלאי כינמת. גם יהודים שנמלטו מהגטו, לרבות אנשי מחתרת, הוסתרו במוסד לפרקי זמן קצרים. בקיץ 1943 ,כאשר ניהלו כוחות הכיבוש מצוד אחר אנשי מחתרת פולנים ברובע סדיבי (Sadyby), שבו שכן בית היתומים, נסרק גם בית-היתומים על-ידי אנשי הגסטאפו באופן יסודי ומדוקדק, במשך מספר שעות. בקור רוח רב הצליחה שצ'לצקה לעמוד בחקירות. תוך כדי כך העלימו המטפלות, בדרך מתוחכמת, את חומרי התעמולה ואת האקדח שהוסתר במגרתה. 
לאחר מרד המחתרת הפולנית נגד הכיבוש הגרמני שפרץ באוגוסט 1944, עברה עם הילדים לעיירה פורונין שבז׳קופנה (Zakopane). בשלב הזה צצה דרכה הרגישותית של שצ'לצקה ביתר שאת: למעלה משליש מהיתומים ששהו בתקופת המלחמה בבית היתומים שניהלה היו יהודים, ואף כמה מעובדות המקום היו יהודיות. כחלק מאומץ ליבה (בניגוד למוסכמות החברתיות והמציאות החדשה) בכדי לממש את דרכה הרגישותית, היא החליטה על שורת החלטות שגזרו סיכון ודאי מפני עונש מוות על העובדים אצלה. כחלק מהובלת צוות בלכידות משפחתית, החלטותיה אלו התקבלו על־ידי עובדי המוסד בהסכמה, מתוך הערכתם לאישיותה ולמעשיה. חרף החיפושים האינטנסיביים שנערכו בו, כתוצאה מלכידות משפחתית זו, במשך כל תקופת המלחמה לא היה במוסד מקרה אחד של הלשנה. באומץ לב ומתוך וודאות אינטואיטיבית היא אפשרה לילדים היהודים של המוסד להתהלך ברחובות ולנסוע בחשמלית באופן חופשי. עובדות המוסד היהודיות נהגו גם הן להסתובב בחנויות ובמשרדים שונים לצורך סידור ענייני המוסד. כמנהיגה היתה בעלת "תחושת בטן"- אינטואיציה -Intuitive certainty  היא היתה ענווה (Modesty) בשל המודעות העצמית הגבוהה שלה Self-awareness לאורך כל הדרך היא הובילה תוך דבקות והתמדה בפרטים הקטנים. כחלק מהמודעות התוך-אישית והענווה, שצ'לצקה הקרינה שקט וביטחון והשתמשה בחוש ההומור הדק שלה להוביל את הצוות והילדים. כמנהיגה דמלכות"ה היא התמידה בפרטים תוך שליטתה בפרטים היומיומיים של חיי המוסד. כחלק ממחשבה רשתית היא העניקה לכפופים לה אחריות מוחלטת לכל שהתרחש במוסד, בכל רגע ורגע, והם היו נכונים לקחת חלק בכך. כך נוצרה רשת של פעילות אשר שותפים לה כל הצוות והילדים. רשת זו הוותה ביטחון בשעות המשבר שעוד תגענה. מתוך התמדה בפרטים, כאשר אחת מעובדותיה היהודיות נאלצה לצאת העירה ולא הייתה בטוחה בעצמה, נהגה שצ'לצקה לשלוח עמה את בתה הקטנה, אליז׳אבטה, כ״קמיע״. 
החיבור בין הכוליות האמפאטית והמודעות התוך-אישית מייצר ודאות אינטואיטיבית: ביטחון ביכולת לחוש את הסיטואציה או המצב מעבר לעובדות ולפרטים, תוך הסתכלות רחבה לטווח הארוך, "ראיית הנולד". בעקבות דיכוי המרד הפולני באוגוסט 1944 על-ידי הכוחות הגרמניים, הגיעה לשיא התמדתה בפרטים: היא העבירה את בית היתומים, על צוותו ועל אנשים נוספים שמצאו בו מקלט, למחנה בפרושקוב (Pruszkow). בזכות התנהגותה הבוטחת והשקטה היא הצליחה לחלץ את אנשיה לכפר חיליק (Chylic), וכך למלט אותם מגזרת הגירוש. בתקופה זו היו עובדות המוסד יוצאות לקבץ נדבות כדי לקיים את הילדים. שצ'לצקה, יחד עם עובדותיה, התגנבו לתוככי ורשה ההרוסה וחילצו ציוד רב מבניין המוסד ההרוס.
החיבור בין מחשבה רשתית וכוליות אמפאטית מייצר לכידות משפחתית: יצירת אווירה משפחתית בין המונהגים המבוססת על תקשורת בינאישית מיטבית, שייכות ולקיחת אחריות משותפת. בעזרת הארגון הפולני (Opiekunoza Giowna Rada RGO) שעסק בהגשת עזרה למגורשים ואסירים, היא הצליחה להעביר את המוסד לקרקוב בנובמבר 1944, ומשם לפורונין. גם בזמן שהותה הקצרה בקרקוב ובפורונין היא המשיכה לקלוט ילדים יהודים ועובדות יהודיות למוסד.
מנהיגות נשית על-פי מודל דמלכות"ה מבוססת על מחשבה רשתית המייצרת דרך רגישותית, המונעת מוודאות אינטואיטיבית. הכוליות האמפאטית מייצרת דרך רגישותית המיושמת דרך התמדה בפרטים הדרך הרגישותית היא תהליך אינטגרציה של מחשבה רשתית, כוליות אמפאטית ומודעות עצמית תוך-אישית המייצרת ענווה. בעדויות עליה סיפרו עובדותיה והאנשים שהיו במגע איתה על עדינותה, אצילותה ו״עצבי הברזל״ שהיו לה, עצבים כשל ״מפקד חטיבה צבאית בזמן מלחמה״. עם זאת, בפני ידידותיה הקרובות במוסד היא חשפה תוך-מודעות אישית וענווה, את חרדותיה ואת פחדה, שמא תתמוטט בעת החיפושים. כל הילדים היהודים שהיו במוסד ניצלו, ואחרי המלחמה הועברו על־ידיה לרשות קרוביהם, אם נותרו בחיים, או למוסדות יהודיים.
·                      מבוסס על מאמרה של נעימה ברזל "האם הנדיבות אפשרית?"


יום שישי, 20 באוקטובר 2017

Dobeing Swarm Learning

Dobeing למידת נחי"ל

מודל למידת נחי"ל Swarm Learning Model מותאם למציאות רב-מערכתית, מורכבת-משתנה, רבודה, ללא חוקים קבועים, ובעלת אופי סינגולארי. תהליך למידת נחי"ל מבוסס ברובו על חוסר היכולת להבין תופעות מורכבות, דרך בחינת מירב הפרטים המרכיבים אותן (אין כללים וחוקים קבועים ואם הם קיימים הם משתנים תדיר). ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, פיתח את המודל כמענה לצורך הקיים היום בארגונים עסקיים ובמערכת החינוך. הצורך נובע מחוסר יכולת לייצר הגדרות ומושגים ארוכי-טווח ללמידה מבוססת תוכן (הדיסציפלינות זמניות ומשתנות כל הזמן, בזכות הריבוי המערכתי הרבוד). במרכז המודל נמצא קונספט Dobeing המתבסס על ההנחה שאדם יכול להימצא תמיד בשני מצבים במהלך חייו  Doingאו .Being הוא נע ממצב אחד למשנהו בהתאם לסגנון ואורח חייו כאדם ובמיוחד במהלך תהליך למידה. זיהוי המצבים בשלבים השונים של הלמידה, הכרחי להובלת תהליך למידת נחי"ל. גולן שילב בין Being ו- Doing  למונח אחד משותף :Dobeing  משמעותו היא מימוש ההוויה של האדם דרך תהליך למידה אינסופי. הגשמת ההוויה העצמית Dobeing תבוא לידי מיצוי רק תוך סיפוק התשוקות העמוקות של הפרט. הפרט צריך להיות מודע לתשוקותיו, יכולותיו וייחודו, בהיותם המניע והאמצעי למימוש עצמי תחילה ולהגשמה עצמית. "אם אינך מוצא את אלוהים באנשים שאתה פוגש בשגרת יומך, יהא זה בזבוז זמן לנסות ולחפשו במקומות אחרים."/ מהטמה גנדי.


 שלבי למידת נחי"ל:

נוכחות: Participating
חיפוש:
Searching
יצירה:
Naming
למידה אדפטיבית:
Adaptive learning

במציאות השמה במרכז את האינדיבידואל Individualism, המונח Dobeing מצב הווייתי (אונטולוגי) חדש Dobeing.
בעוד שיעדה של ההגשמה העצמית הוא בגדר יצירה עצמית, לאור דימויים אוטופיים ותכליות עתידיות, הרי שיעדה של האקטואליזציה העצמית הוא הגשמת מטרות העצמי כאן ועכשיו. הצלחתה של האקטואליזציה העצמית נבחנת ביכולת של הפרט ליישם את מטרותיו באופן מיידי, במציאות המידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר בדרכו .(Rogers, 1951)

המונח Dobeing מאחד את שני המונחים, ומגדיר אותם כמימוש ההוויה העצמית דרך זיהוי שלושה מעגלים:
תשוקות Passion
יכולות Capabilities
ייחוד Uniqueness
החלק המשותף לשלושתם, הוא מימוש ההוויה העצמית.
שלושת המעגלים יכולים להישאר רק בתחום ההוויה הBeing, אך ניתן לממשם ולהעבירם לDoing. מעבר זה מההוויה לעשייה, הוא מימוש ההוויה העצמית.

פירוט מאפייני Dobeing בלמידת נחי"ל:

נוכחות: Participating
הנוכחות המתמדת והמעורבות במהלך ההתרחשויות היא זו שמאפשרת באופן בסיסי את יכולת הלמידה במציאות. הלמידה אינה יכולה להיות בכיתה, עליה להיות באזור ההתרחשות עצמו, בזירת ההתרחשות. הנוכחות באזורי ההתרחשות יכולה להיות פיזית או וירטואלית. על הלומד להיות נוכח Dobeing בתוך זירת התרחשות בזמן אמת. הכלל הנגדי הנגזר מכך, מחייב את הלומד להבין גם היכן לא ניתן ללמוד ולהשפיע, כלומר זיהוי זירות התרחשות שהן לא רלוונטיות, היכן שהניסיון ללמוד יפגע בלגיטימיות, וכפועל יוצא מכך גם באינטרסים של לומדים אחרים.

חיפוש: Searching
הלמידה במציאות מבוססת חיפוש: לאתר הזדמנויות ואיומים (מגמות) ללמידה. כחלק ממודל Dobeing מחפש הלומד כל הזמן את הזהות האותנטית שלו- הרצון האמיתי שלו הנמצא במרכז התשוקות, היכולות והייחוד האישי, להניע את המערכת לפעולה. מאחר והמערכת הוא רב-מימדי ומרובה לומדים בו-זמנית, יש להסתמך על פעולות חיפוש עצמאיות של הגורמים השונים, ולאפשר להם ללמוד ולפעול במשולב ובאופן מגוון. פעילות חיפוש מעין זו חייבת להתבסס על זהויות Dobeing משותפות, המניעות לפעולה אוטונומית מצד אחד, אך משולבת מצד שני. זהות Dobeing משותפת מייצרת מרחב למידה משמעותי, בו הלומד נתרם מהשותפים לזהות ותורם להם מזהותו הייחודית. במידה ולא קיימת תרומה הדדית זו, לא קיימת זהות משותפת משמעותית. Dobeing הוא שילוב בין תיאוריות Being לפרקטיקות Doing. כוחה של פעולת החיפוש על-פי תפישת ה-Dobeing הוא בכך שהיא מאפשרת עמימות ביחס למטרות הלמידה ההתנהגותיות-הערכיות, כי היא מאפשרת לשהות בו-זמנית בDoing- וב-Being גם יחד. פעולת החיפוש מאפשרת לרתום את כל הגורמים על השונות ביניהם. מטרת ה-Dobeing היא להוביל ללמידה גם גורמים שאינם שותפים במערכה, לפעול באופן שמקדם את האינטרסים המערכתיים.

יצירה: Naming
יצירה/ המשגה רלוונטית/ Naming (קריאת המגמות בשם) מייצרת היגיון, מסייעת באיתורן של המגמות ומאפשרת את מימוש ה- :Dobeing הזדמנויות ללמידה והימנעות מן האיומים המגולמים בהן. השינוי המואץ במציאות יוצר יתרון ברור למי שכלומד מתעשת ראשון ומייצר היגיון להתרחשויות הכאוטיות. באותו מובן שמגמות במציאות הן תוצר של הבנה ולמידה משותפת, הרי שהמשגת המגמות תורמת גם היא להתהוות המגמות עצמן, או לכל הפחות מגבירה את עוצמתן. כך נוצר מנגנון חדש של למידת Dobeing מייצרת מציאות. היכולת לאתר מגמות קשורה ישירות למעורבות בהתרחשויות ("להיות נוכח"). חשיבות מכרעת למאמץ ההמשגה המתואר מיוחסת לאותן תופעות מתהוות (Emerging Phenomena) שאין להן עדיין שם, אך הן מאפיינות ומשפיעות על המציאות באופן קיצוני. ככל שהלומד יזהה וייצור Dobeing מוקדם יותר, התופעות תהפוכנה משמעותיות יותר עבורו בטווח הארוך. הוא יוכל ליהנות מהן למשך ארוך יותר לפני שהן תשתננה או תעלמנה.

למידה הסתגלותית: Adaptive learning
למידת נחי"ל היא הסתגלותית: זיהוי של המגמה הנוכחית (שתתכן ותשתנה או תהפוך ללא רלוונטית תוך זמן קצר) שיומה/ Naming, והפיכתה למציאות חדשה במציאות. למידת נחי"ל מתאפיינת בחיבור הנוצר בו-זמנית בין הפרקטיקה לתיאוריה או בין האקדמיה לשדה- Dobeing. בשונה מתהליך הלמידה היום, בו מופרדים שני השלבים אחד מהשני, בתפישת הנחי"ל הם קורים בו-זמנית ביחד. מהות מודל ה-Dobeing ביצירת מצב המשלב בו-זמנית בין ה-Doing ל-Being, תפישת למידת נחי"ל משלבת בו-זמנית בין התיאוריה לפרקטיקה: נוצר תהליך למידה הסתגלותית מלא של נחי"ל: דרך נוכחות הלומד בהתרחשות, חיפוש המגמות, נוצרו השיום וההמשגה של אותה מגמה, נלמדו מאפייניה וכיוונה והפכו אותה למציאות החדשה.

קונספט ה-Dobeing  מחבר בין המודעות לעשייה, מאפשר לאדם לראות דברים מנקודות מבט Dobeing חדשות. הוא מתמקד בהווה ומאפשר לבנות תובנות חדשות בשלבNaming  בלמידת נחי"ל.


סיכום
הערכת הלמידה בלמידת נחי"ל מבוססת יכולת הסתגלות חדשנית: סביב התהוות ויצירת ה- Dobeing של הלומד. תהליך ההערכה והתגמול צריך להיות מותאם לקצב השינוי המואץ במציאות, אשר גובר עם הצורך בשינויים הסתגלותיים. לא ניתן לבצע הערכת תוצרים או התנהגויות, בצורה מדידה כמותית או איכותית. הגישה החדשה להערכת למידה תלויה ביצירת ה- Dobeing של הלומד. חינוך מבוסס למידת נחי"ל לפי קונספט Dobeing עוסק במימוש התשוקות, היכולות והערך המוסף הייחודי של הלומד לקהילה: הקניית מיומנויות של תקשורת בין ותוך-אישית דרך יצירת תרבות דיבור ושיח, פיתוח אינטליגנציה רגשית ושליטה עצמית דרך דחיית סיפוקים. חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית עליונה לכבוד האדם וחירותו.

מימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. היא מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל מודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו. האתגר העיקרי כיום במערכת החינוך הוא שסך הפעולות של הלומד ה-Dobeing, לרוב אינו בר הערכה חד-משמעית: במרחב של אי-וודאות, אי אפשר לתכנן למידה מבוססת תוצאות או התנהגויות מסוימות ומוגדרות. אין גורם מקצועי שבידו להעריך את התנהגות הפרטים לכיוון זה או אחר, ולכן מהות הלמידה צריכה בהכרח להיות שונה.