לוי אשכול מנהיג דמלכות"ה: כוליות ואמפתיה
לוי אשכול כמנהיג דמלכות"ה, יישם
את כישוריו הבין-אישיים, את חמלתו וגישתו ההוליסטית הרחבה כדי לפתור בעיות חברתיות
וסביבתיות. כבר בראשית דרכו כמנהיג היה בעל חזון
רגישותי: במהלך 1934-1933 שהה בברלין כנציג המשרד הארץ-ישראלי שסיפק שירותים עבור
מועמדים לעלייה. עיסוקו העיקרי בברלין היה בדיונים מול משרד הכלכלה הגרמני לתיאום
מפעל ה"העברה" ובניסיון לקדם השקעות בפיתוח ארץ ישראל כולה ולא רק במענה
לצרכיהם האישיים של הפליטים והעולים. לאחר שובו לארץ, קידם את מימוש הסכם
ה"העברה" בקביעת ובביצוע תכנית ההתיישבות של חומה ומגדל.
כמנהיג דמלכות"ה הוא היה מכיל יותר, קשוב
יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובאליים, לכן
ייחודו היה בכוליות וביכולת האמפתיה Holism & Empathy. הוא התאפיין בדרך רגישותית Compassionate road
map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות בראייה הוליסטית, דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. בקונגרס הציוני הי"ט (1935)
הציג מתוקף תפקידו כיושב ראש הוועדה לענייני התיישבות את הצעת ההחלטה להקמת חברת
מים לאומית בארץ ישראל. מאחורי רצונו
של אשכול להקים את מקורות עמד הרעיון הרשתי, שאין להותיר את נושא הולכת המים ואת
פרישתה הארצית של תשתית המים ל"כוחות השוק". נקודת
ההשקפה שלו היתה רחבה יותר, הוא אסף נתונים רבים יותר הקשורים לנושא תוך כוליות:
קישור בין פרטים רבים יותר. בזמן קבלת החלטות הוא שקל משתנים רבים יותר וראה דרכים
רבות יותר להמשך. לדעתו
יש להלאים את תחום המים ולנהל אותו באמצעות חברה לאומית שתוכל לדאוג להביא את המים
לכל נקודה ולכל יזמה חקלאית, לא לפי גחמות השוק, אלא גם למקומות אליהם, לכאורה,
"לא משתלם" להזרים מים, כמו הנגב. אשכול גילה גמישות מנטאלית רבה יותר,
שיפוט עשיר בדמיון והיה אינטואיטיבי יותר תוך תכנון לטווח ארוך.
ב-8 בנובמבר בשנת 1966 ביטל את מנגנון
הממשל הצבאי, אחת הדוגמאות הטובה ביותר של לוי אשכול, כמנהיג בעל כוליות ואמפתיה
דמלכות"ה. התהליך החל בנאומו בכנסת על מצב הביטחון ב-17 באוקטובר 1966. בנאום
זה עמד ראש הממשלה על התגברות הטרור של ארגון הפת"ח שפעל מירדן: 'בשנתיים
האחרונות ספגו חלומותיו ושאיפותיו של נאצר, בכל שלושת מעגליו, מהלומה כבדה [...]
האחדות הערבית התנפצה [...] אך בעוד שבתקופה זו היינו פטורים מאפשרות מיידית של
התקפה רבתי מצד הצבאות הסדירים של המדינות השכנות, חזרה התופעה של הסתננות חבלנית
לשטחנו. מינואר 1965 בוצעו כ- 60 פעולות חבלה או חדירה לחבלה בישראל'. אשכול ראה
יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, הוא זיהה מסגרת ודפוסים ולא תמונת מצב רגעית. הנטייה
שלו היתה להתבונן בבעיות בהקשרן הרחב, להתרכז בסוגיה כולה ולא בחלקיה. דבר זה תרם
רבות לתכנון ארוך טווח. לוי אשכול היה ער להתעצמות הצבאית של מדינות ערב ולהתגברות
מעשי החבלה וההסתננות, אך למרות זאת מתוך יכולת הכלה של האחר ואמפתיה לצרותיו
ומצוקותיו, הוא לא הפסיק את תהליך ביטול מנגנון הממשל הצבאי שכן לא ראה קשר בין
עצמתו של צה"ל והפעילות הערבית שמחוץ לישראל לבין הצורך לשלוט במיעוט הערבי
בישראל. ואמנם, למרות הפעילות שמעבר לגבול לא זו בלבד שלא הגביר את נוכחות הממשל
הצבאי אלא המשיך את תהליך ביטולו. הוא שילב, הכליל ועשה סינתזה ואינטגרציה. בזכות
היכולת האמפאתית הגבוהה שלו הוא היה סבלני וסובלני יותר כלפי נתונים דו-משמעיים,
וראה בכל סוגיה גורמים מעורבים רבים יותר. היתה לו חשיבה מערכתית הוליסטית שאפשרה
לו להביט בשלם.
האמפתיה ((Empathy, ἐμπάθεια היא הדרך הטבעית להבין בני-אדם. אצל אשכול
התקיים תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו הוא קלט והבין את מצבו הנפשי של הזולת. כמנהיג בעל
כוליות ואמפתיה דמלכות"ה, התרחש תהליך זה בעת שנפגש עם מנחם בגין, יו"ר
תנועת החרות, ושמע ממנו על צוואתו של ז'בוטינסקי. שנים לאחר הפגישה סיפק בגין על
התרשמותו העמוקה של ראש הממשלה מהאמונה של ז'בוטינסקי במדינה היהודית שבדרך. אמונה
זו, טען בגין לימים, היא שהובילה את אשכול להניח בצד כל שיקול פוליטי ומפלגתי
ולפעול להעלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה.
לאשכול הייתה נטייה לתת יחס אמפתי ואישי, לעבוד כחלק מצוות. בראשית פברואר 1969 לקה בהתקף לב אך נותר פעיל מביתו וב-23 בפברואר כינס
בביתו את ישיבת הממשלה האחרונה בה נכח. הוא הכיל בקלות יתר את האחר, היא היה ענו יותר Modesty מכל מנהיג גברי אחר. ב-26 בפברואר נפטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה