יום חמישי, 29 בספטמבר 2016

Anthropogogy: The study of human learning

Anthropogogy: The study of human learning
(Greek) – Anthrop (άνθρωπ) means people and Agy (άγω) means to conduct / lead.


Background:

Neil Postman in his book, "The Disappearance of Childhood" (1986), describes the life experience of childhood as mainly social and not only as biological growth. Postman argues that the mass media, especially television and the Internet, leads to the cancellation of the barriers that society has created around the world of childhood. Postman's conclusion is that childhood is disappearing.

Nir Golan, an educational and leadership expert, suggests combining the terms Pedagogy (child learning) and Androgogy (male / adult), into one term, Anthropogogy: to mean human learning. Teaching should be carried out alongside the comprehensive development of the human being regardless of his/her biological age. The distinction between a child's learning and an adult's learning is not relevant because, as Postman states, the differences between adults and children are disappearing. Therefore, the child learner should be treated like an adult learner.

Felix Adam first defined the term Anthropogogy in 1977 as: "The science and the art of permanently teaching and educating a person throughout any period of his/her psycho-biological development and in the functioning of his/her natural, ergo logical and social life."

In 1981, K.D Benne described the term as: "The guideline of learning and education of people of all ages, as the basis for human survival, highlighting the importance of controlling the processes of critical thinking and innovation, ability to listen and communicate with others whose views are contradictory. Provide the ability to learn how to learn again."

Nir Golan offers a new definition of Anthropogogy as: "Leading a person (regardless of age) throughout significant learning towards behavioral change that can be implemented immediately." (Golan, 2014) In today's reality, culture is changing rapidly, so education has to be a lifelong process: where the teacher helps the learner discover the unknown without repeating information about the known.

According to Golan, Anthropogogy has five basic principles:

1.   The independent learner: the perception of oneself as an independent entity. A person sees him/herself as someone who is self-directed; choosing what to learn, how much and how to learn it. The role of the teacher is not to give ready answers to predetermined questions, but to help the learner find out for him/herself what the important questions are and how to answer them. Through these questions, the dependence – independence conflict will decrease and there will be fewer objections to learning.

2.   Adapting learning to that person's needs: the person is ready to learn when he/she needs that specific learning process, and it is incorporated into daily tasks and social functioning. He/she sees that the learning process serves his/her personal development.

Since every person has their own characteristics and needs, therefore, the most effective way of learning is to adapt learning to the needs and characteristics of that individual person with reference to their emotional and mental components, and not only to cognitive and behavioral aspects.

3.   Renovating learning: In the digital age where there is widespread availability of network information, learning should give news and added value to the learner.

People approach learning in possession of their life experiences. For learning to be more significant, the learner needs to connect the current learning knowledge with his/her prior knowledge. As such, educators have to find out the prior knowledge of the person and his/her previous experiences in order to connect it to the learning experience and not teach him/her things they already know. Thus the person who teaches should renovate learning.

4.   Immediate and practical learning: The main motive for human learning is for problem solving. The learner has a need for the immediate application of the learned material, so learning has to be more focused in giving solutions to the particular problem.  Learning which cannot be implemented immediately is perceived as a waste of time.

5.   Learning in Community:
The basic need of person today is belonging to "something bigger than me". Learning in community fulfills this need. Learning community convenes regularly and frequently during the workday to engage in collaborative professional learning to strengthen practices and increase results. Learning community members are accountable to one another to achieve the shared goals of the organization and work in transparent, authentic settings that support their improvement.

The Anthropogogy model assumes that the distinction between children and adults is no longer relevant in the digital age and that each student should be treated as a 'whole' person irrespective of their age. 

Anthropogogy renew learning approach



Learning approach is based on a distinction between a pedagogical, an androgogical and anthropogogical form of teaching.
The three approaches of teaching can be distinguished by their different perceptions of the relations between subject matter, teacher and student.
The pedagogical approach is based on L. Wittgenstein's idea that the teacher is the expert within a language game and that teaching is to be seen as the teacher's communication of expert knowledge to the student. Learning is the student's acquisition of this knowledge. Prior to the classroom teaching, the teacher defines clear learning objectives and chooses the subject matter that is to be worked with in the classroom. The subject matter is selected so that it distributes the quantity of information that the teacher believes is relevant to the student in relation to the given topic. The teacher and the subject are in the center and not the student. 
After teaching, the teacher will be able to compare the student's learning outcomes with the learning objectives that the teacher defined before the teaching begun. The student's learning outcome can be tested through closed tasks and tests.
The androgogical approach of teaching is based on J. Dewey's idea that student has an inherent basis of knowledge that can be developed through interaction with the outside world and solving problems. Learning is seen as the student's development of this inherent basis of knowledge. The teacher chooses a subject matter, which could make it possible for the student to experience what is relevant and to define and solve authentic problems. In the learning situation, the student chooses to work with the parts of the subject matter that he or she finds relevant and then uses this part of the subject matter as a basis for solving problem. The student's learning outcome can be tested through case assignments and simulations, where the student can show that he or she can use gained experience within different context.
Nir Golan, an educational and leadership expert, suggests combining the terms Pedagogy (child learning) and Androgogy (male / adult learning), into one term, Anthropogogy: to mean human learning.
The Anthropogogy approach assumes that the distinction between children and adults is no longer relevant in the digital age and that each student should be treated as a 'whole' person irrespective of their age.
According to Golan, Anthropogogy has five basic principles:
1.   The independent learner:
A person sees him/herself as someone who is self-directed; choosing what to learn, how much and how to learn it as an independent entity. Digital learners (DL) prefer to access information quickly from multiple-media source: prefer processing pictures, sounds, colors and video before text.

2.   Adapting learning to that person's needs:
The person is ready to learn when he/she needs that specific learning process, and it is incorporated into daily tasks and social functioning. He/she sees that the learning process serves his/her personal development. DLs prefer parallel processing and multitasking and to learn "just in time".

3.   Renovating learning:
In the digital age where there is widespread availability of network information, learning should give news and added value to the learner. DLs prefer to network simultaneously with others and random access to hyper-linked multimedia information

4.   Immediate and practical learning:
The main motive for human learning is for problem solving. The learner has a need for the immediate application of the learned material, so learning has to be more focused in giving solutions to the particular problem. Learning which cannot be implemented immediately is perceived as a waste of time. DLs prefer instant gratification and immediate rewards.

5.   Learning in Community:
The basic need of a person today is belonging to "something bigger than me". Learning in community fulfills this need. Learning community convenes regularly and frequently during the workday to engage in collaborative professional learning to strengthen practices and increase results. Learning community members are accountable to one another to achieve the shared goals of the organization and work in transparent, authentic settings that support their improvement.

The anthropogogical approach of teaching is based on K. E. Løgstrup's idea that knowledge is created thought an equal exchange of many different individual's perception of the world. The Danish theologian-philosopher K. E. Løgstrup is second in reputation in his homeland only to Søren Kierkegaard. K. E. Løgstrup presents his theory of using phenomenology in understanding our ethical decisions. According to Løgstrup, phenomenology not only provides an understanding of human existence but also of ethics, through examination of the phenomena of ethical concepts. Learning is the student's participation in this exchange. The teacher and student jointly select the subject matter that is to be worked with in the classroom, according to the student's needs. They are equal in this process, just as they are in their efforts to the stages of the anthropological significant learning model, and produce common knowledge within the field.
Society has created these anthropogogical learners. When they discover something they like, they are excited to share it with their friends using digital devices and social media tools. This is how they want their educational experience to be. Anthropogogical learners want to learn collaboratively in community and to apply what they have learned through creative path-way. They prefer learning on their own time and on their own terms and want to be involved in real-life issues that matter to them. Educators need to think about their own behaviors in the anthropogogy age and work to apply them for the betterment of learners of all ages.

Anthropogogy for learning community

אנתרופוגוגיה לקהילה לומדת 


אנתרופוגוגיה: Anthropogogia /Anthropogogy
מיוונית- Antropos άνθρωπος  פירושו אדם ו-άγω  Agoge פירושו מוביל (הובלה).
אנתרופוגוגיה היא תורת לימוד האדם: הובלת האדם ללמידה. למידה השמה את פיתוחו המקיף של האדם במרכז, ללא תלות בגילו הביולוגי. האבחנה בין למידת ילדים ללמידת מבוגרים אינה רלוונטית יותר, משום שההבדלים בין המבוגרים לילדים הולכים ונעלמים. יש להתייחס אל הילד הלומד כמו אל מבוגר ולשניהם כאל אדם.

פירוט הגישה האנתרופוגוגית:
פליקס אדם (Félix Adam) הגדיר לראשונה ב1977 את המונח אנתרופוגוגיה: "המדע והאמנות של המורה, בחינוך האדם באופן קבוע, בכל תקופת התפתחותו הפסיכו-ביולוגית לתפקוד בחיים האישיים והחברתיים."
ק' ד' בנה (K. D. Benneהגדיר ב1981 את המונח: "הנחיה של הלמידה והחינוך של אנשים בכל הגילים, כבסיס להישרדות אדם, המדגיש את החשיבות השליטה בתהליכים של חשיבה ביקורתית וחדשנית, היכולת להקשיב ולתקשר עם אחרים שדעותיהם סותרות לגבי העולם. להקנות את הטוב, ואת היכולת ללמוד איך ללמוד מחדש, כאשר אנו נתקלים בחידוש והצורך להסתגל לרמה אישית וחברתית."
ניר גולן הציע הגדרה חדשה (2014) לאנתרופוגוגיה: "הובלת האדם ללמידה משמעותית הניתנת ליישום מיידי בהתנהגותו." 
כיום ידוע שהתרבות משתנה במהירות, לכן בימינו על החינוך להיות תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו יש לגלות את הבלתי ידוע ולא להקנות את הידוע. בעקבות השינוי צמחה האנתרופוגוגיה כתיאוריה מובהקת להוראת האדם המבוססת על חמש הנחות יסוד.

הנחות היסוד של האנתרופוגוגיה:
1.    האדם כלומד עצמאי: תפיסת האדם את עצמו כישות עצמאית. האדם רואה עצמו כמי שמכוון את עצמו מבחינה עצמית, בוחר מה ללמוד, כמה ואיך. האנתרופוגוגיה מתבססת על עקרון הבחירה: דרישת עצמאות וחופש האדם הלומד לבחור בעצמו. תפקיד המלמד אינו לתת תשובות מוכנות לשאלות שנקבעו מראש, אלא לסייע לו לגלות בעצמו את השאלות החשובות ואת התשובות. דרך השאלות יקטן קונפליקט תלות-עצמאות אצל האדם ותהיינה פחות התנגדויות ללמידה.
קונפליקט תלות-עצמאות מועצם במציאות הוירטואלית היום, מכיוון שהגבולות בין הבחירה האמיתית לבין הבחירה הוירטואלית היטשטשו. כדי לאפשר בחירה אמיתית יש לאפשר שקיפות. האדם היום אינו טולרנטי לעמימות בכלל. העמימות נותנת לו תחושה של חוסר שליטה ופגיעה בחופש הבחירה שלו. ניתן להעצים את חופש הבחירה שלו דרך שיתוף בהחלטה על: משימה, נושא, משך, שיטה, הרכב קבוצה, אופן הערכת תהליך ותוצר, תוצרי הלמידה, והמיקום.
2.    הלמידה כמותאמת לצורכי האדם: האדם מוכן ללמידה כאשר הוא זקוק לה, היא קשורה למשימותיו ולתפקודו היומיומי והחברתי. הוא רואה בלמידה כמשרתת מטרות בתהליך התפתחותו האישית. עם הגיל מתחדדים צרכים אישיים של האדם. לכל אדם מאפיינים וצרכים משלו. לכן, הדרך המתאימה ביותר ללמידה היא למידה המותאמת לצרכי ולמאפייני האדם: בירור וניתוח צרכיו של האדם תוך התייחסות למרכיבים רגשיים ונפשיים ולא רק קוגניטיביים והתנהגותיים. הלמידה האנתרופוגוגית כנותנת מענה לצורך: חיפוש מענה לצורך פיסיולוגי, נפשי.
"האדם הדיגיטלי" הוא בעל מודעות גבוהה לצורך הפיסי והקוגניטיבי שלו. כל משימה או נושא למידה מומלץ שיהיו מחוברים לצורך, כך הם יתנו לו מענה ויבוצעו בצורה מיטבית. מענה סטנדרטי מייצר אצלו תחושת שעמום שאינו יכול לסבול. המדיה הדיגיטלית מספקת לו תעסוקה תמידית אינסופית, דרך הרשתות החברתיות והמשחקים הזמינים ברשת. אדם זה אינו יודע איך להשתעמם. האדם "מחובר" מאד לצרכיו והסטנדרטים למילוי צרכיו רק עולים מדרגה בכל רגע. הוא מחפש ריגושים ואינו מסתפק במענה סטנדרטי לצרכיו.
3.    הלמידה כמחדשת: בעידן הדיגיטלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על הלמידה לחדש לאדם. הלמידה האנתרופוגוגית כנותנת מענה ייחודי: בקשת פתרון בהתאמה אישית, חדשני. האדם מגיע עם מטען של ניסיון חיים שהופך למקור משמעותי ללמידה, ויש צורך לחבר את הלמידה הנוכחית לידע ולניסיון הקודם שלו. יש לברר את הידע המוקדם של האדם והניסיון הקודם שלו על מנת לחבר את הלמידה לניסיונו ולא ללמדו דברים שהוא כבר יודע. בעידן הדיגיטלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על המלמד לחדש לאדם.
החיפוש אחר זהות וירטואלית מעסיק את "האדם הדיגיטלי". חשובה לו מאד הזהות הייחודית שלו, הסטייל האישי. לכן לא יסתפק ב"פתרון מדף", הוא רוצה פתרון חדשני, מענה ייחודי לצורך שלו, המבדיל ומייחד אותו מהשאר, אך עדין מקובל ומוכר על-ידי הקהילה שלו. הוא נמצא במרדף אינסופי אחר הכרה והוקרה ברשת החברתית. ישנה חשיבות גבוהה לאופן בו מתוקשרת לו ולסובבים אותו הייחודיות, היצירתיות והחדשנות בפתרון או ברעיון שהוצע לו. 
4.    הלמידה כנותנת מענה מעשי מיידי: המניע העיקרי ללמידת אדם הוא פתרון בעיות וסקרנות. לאדם יש צורך ביישום מיידי של החומר, ולכן הלמידה תהיה יותר ממוקדת אם תיתן מענה לבעיה הדורשת פתרון בנושא מסוים. למידה אשר אינה ניתנת ליישום מיידי נתפסת כבזבוז זמן. תוצר הלמידה האנתרופוגוגית מיידי: הציפייה היא ליישום מיידי ללא דחיית סיפוקים. הכול ברשת זמין ומגיע בדחיפה Push, לכן ל"אדם הדיגיטלי" אין את היכולת לדחות סיפוקים. המדיה הדיגיטלית מספקת לו ריגושים ותעסוקה תמידית אינסופית, במיוחד דרך הרשתות החברתיות והמשחקים הזמינים ברשת. אדם זה אינו יודע כיצד לדחות סיפוקים. כל מאוויו הוירטואליים מתמלאים וזמינים מיידית ברשת. במידה והמענה אינו מיידי או אינו ניתן ליישום מיידי, הוא מאבד בו עניין ועובר לגירוי או לצורך הבא.
5.    הלמידה כחלק מקבוצת שייכות/ קהילה:  ל"אדם הדיגיטלי" קיים צורך עמוק ובסיסי להיות שייך ל"משהו גדול ממנו". צורך זה נותן מענה לתחושת אפסותו וחוסר חשיבותו של הפרט במערכת. הצורך בשייכות לקהילה היה קיים גם בדורות הקודמים, אך הוא התעצם בדור הנוכחי כתוצאה מריבוי הקהילות הוירטואליות שלהן הוא יכול להשתייך. יצירת שייכות לקהילה חברתית בכלל ולומדת בפרט, מעניינת אותו כשהיא תורמת לו באופן אישי, חברתי ומקצועי.
הלמידה האנתרופוגוגית מבוססת קהילה: תחושת שייכות למסגרת חברתית. בארגונים עסקיים נתקלים בתופעה זו כשאיכות הקהילה, אליה האדם שייך, חשובה לו יותר מהקידום או מיציבות לאורך זמן.




יום שני, 19 בספטמבר 2016

Dilemma according to Sanhedrin model

ניסוח דילמה על-פי מודל סנהדרי"ן

דילמה היא השלב הרביעי על-פי מודל סנהדרי"ן, השלב האמצעי והקריטי ביותר. קודמים לו שלב סבב האירועים, ניתוח האירוע על-ידי היחיד והבנת מהות האירוע על-ידי הנוכחים, בעזרת שאלות אינפורמטיביות בלבד. לאחר שלושת השלבים מגיע שלב הגדרת הדילמה: אתגר ניהולי או קושי (לעתים מנוסח כשאלה), אשר יש בו התנגשות בין ערכים (או אינטרסים), ואשר נדרשת בו הכרעה מעשית.

"סנהדרין" היא מילה ביוונית synedrion שפירושה "ישיבה ביחד", מועצה.
שלבי מודל סנהדרי"ן:
סבב: כל משתתף מציע נושא או אירוע 
ניתוח: ניתוח הנושא או האירוע הנבחר 
הבנה: בירור מעמיק דרך שאלות אינפורמטיביות/ הבהרה
דילמה: ניסוח הדילמה הניהולית במושגי עקרונות מתנגשים
ריבוי: מגוון רחב של פתרונות מעשיים 
יחיד: בוחר, מיישם ומדווח בפעם הבאה
נוכחים: בוחרים וממשיגים למידה

הדילמה היא "אבן הראשה" של המודל: מצב שבו אדם נדרש לבחור (נדרשת עשייה ולא רק דיון תאורטי) בין שתי פעולות המבוססות על שני ערכים הממוקמים בחשיבות זהה בסולם הערכים שלו, אך מתנגשים זה בזה באירוע המנותח. מתח זה מקשה על קבלת ההחלטות והפעלת שיקול הדעת. כל החלטה שיקבל כרוכה בוויתור על אחד משני הערכים.
כל השלבים במודל סנהדרי"ן מרכיבים את קשת המודל כולל שלב הדילמה: היא מוגדרת בצורה מדויקת יותר כתוצאה משלב ההבנה לעומק המבוצע דרך השאלות האינפורמטיביות של השותפים ללמידה. לעתים תשתנה נקודת המבט על הדילמה, יוחלפו הערכים המתנגשים או תובנה כי הדילמה אינה קיימת.
בהמשך השלבים: ריבוי הפתרונות, יחיד בוחר ונוכחים משתפים, מתבססים על "אבן ראשה" זו: הדילמה. 
לכל אדם ישנו סולם ערכים ועל מנת ליישם את סולם הערכים שלו, הוא בוחר לפעול לאור ערכים שחשובים בעיניו יותר על חשבון ערכים אשר חשובים בעיניו פחות. כך הדילמה ברורה יותר ומהווה כלי לפתרון המצב ולא גורם מבלבל ומקשה.

דגשים להגדרה של דילמה:
יש לתאר את הדילמה כאתגר ולא כהתלבטות (מצב פסיכולוגי)- האתגר קיים גם אם האדם לא מתלבט בדרך הפעולה. בעצם הפעולה האדם מממש ערך כלשהו אפילו אם הוא לא מתכוון או מודע לכך.
השיח סביב הגדרת הדילמה חייב להיות מעשי ולא תאורטי- הדילמה היא מצב מציאותי שדורש הכרעה מעשית ולא מצב תאורטי. מודלים או תיאוריות אינם חלק משלב ריבוי הפתרונות. הפתרונות המוצעים בשלב זה הם מעשיים וניתנים ליישום מיידי.
מומלץ לבצע זיהוי הערכים המתנגשים בניסוח הדילמה ומה הם הערכים שכל אפשרות מייצגת בשלב ריבוי הפתרונות.

בשלב הנוכחים ניתן לשתף באיזו תפיסת עולם רחבה יותר מייצגת הבחירה בערך כלשהו. מהי המשמעות של הבחירה.

יום שישי, 16 בספטמבר 2016

Assertiveness by authority

אסרטיביות לפי מקורות סמכות

נושא האסרטיביות עולה כצורך בתקופה האחרונה לאור מהפכת הדיגיטציה ומאפייני דור הY. במהות, אסרטיביות מתבססת על סמכות: היכולת להשפיע על התנהגות האחר. ללא סמכות מסוג שהוא לא תתקיים אסרטיביות Assertiveness
אסרטיביות מוגדרת כדעתנות: ביטוי של צרכים, רצונות, אמונות ודעות באופן ישיר והוגן תוך עמידה על זכויות בלי להפר זכותם של אחרים. 
ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות מציע את מודל דעת"ן לארבעה שלבים להובלה אסרטיבית:
דרישה 
ערך לאדם, לארגון, לחברה 
תגובה
נורמה

·        דרישה
הצבת דרישה להפסיק התנהגות נוכחית או לאפשר התנהגות אחרת.  
·        ערך
הצגת הערך לאדם, לארגון, לחברה- הצגת הרציונל או הערך העומד מאחורי דרישה זו.
·        תגובה
קבלת הסכמת הצד השני לביצוע השינוי ההתנהגותי המצופה.
·        נורמה
הצגת ההתנהגות הנדרשת בצורה ברורה וחד משמעית לעתים בליווי המשמעות או הסנקציה בעקבות אי מילוי הדרישה.

בשונה ממשוב, אמירה אסרטיבית אינה דיאלוג אלא הצבת דרישות חד צדדית, ברורה ומדויקת. רק לאחר מילוי הדרישה ניתן בהמשך לייצר שיח סביב הדרישה, אך לא כחלק מתהליך הצבתה.
דיון או דיאלוג תוך כדי מחליש את עוצמת האסרטיביות, מייצר חופש פעולה ופוגע בעוצמת המסר המועבר.
יש לבצע מעקב ובקרה אחר מילוי הדרישה לאורך זמן ולעתים לחזור ולחזק אותה בצורה אסרטיבית. מהלך אסרטיבי דורש אחזקה שוטפת.

קיימים 6 סוגי אסרטיביות:
1.    אסרטיביות פורמלית נובעת מהנהלים ומהדרישות הארגוניות. לכל ארגון יש קוד התנהגות פורמלי, מבנה והיררכיה ברורים ותחומי אחריות ותכולת תפקיד ברורים (גם משפחה נתפשת כארגון במושגים הנ"ל). הדרישה במקרה הזה היא לעבוד על פי הנהלים וההיררכיה הארגונית. לדוגמה קוד לבוש, סדר ישיבה, שגרות, פורמט ותדירות דיווח, וכו׳. זוהי אסרטיביות חיצונית ובמידה וישנה אי-הסכמה, תתכן אי התאמה לארגון.
2.    אסרטיביות מקצועית מקורה בעולם התוכן המקצועי, בכללים, בעקרונות, בתהליכים ובקוד האתי מקצועי שלו. כאשר מופעלת אסרטיביות מקצועית, מוצגת דרישה שעומד מאחוריה היגיון מקצועי המתבסס על תורת המקצוע, ניסיון ושיקול דעת מקצועי. לכל מקצוע יש את כללי המשחק שלו ועליהם מתבססת האסרטיביות המקצועית. כל נושא נהלי הבטיחות נובע מאסרטיביות מקצועית אך לעתים מוצג כאסרטיביות פורמלית דבר היוצר בלבול ואי-הטמעה של הנהלים (אבא מבקש מבנו לחגור חגורה מאחור כי אולי יבוא שוטר, במקום ההסבר כי היא מגנה על חייו במקרה של תאונה).
3.    אסרטיביות בינאישית מקורה בכבוד ההדדי אשר קיים בין שני הצדדים. המטרה היא למנוע פגיעה בצד השני, לכבד את דבריו, בקשותיו ודרישותיו כי הוא חבר, אדם יקר וכי בעתיד יתהפך המצב ואני אדרוש ממנו דבר מה על בסיס חברי. לדוגמה: אני מבקש כרגע לא לפתוח את הנושא כי העיסוק בו פוגע בי, מכעיס אותי. הרובד הוא רובד יותר רגשי.
4.    אסרטיביות הזדהותית נובעת מהערצת האדם וכחלק מתהליך הסגידה לו. קיים הרצון להידמות לו, וציות לדבריו. לעתים אסרטיביות זו יכולה להיתפש כאסרטיביות "עיוורת" אשר אינה מאפשרת שיקול דעת. במקרה קיצוני היא יכולה להוביל לפנטיות. אסרטיביות זו חזקה בעוצמתה ולכן יש להשתמש בה במינון זהיר. היא יכולה לייצר ציות "עיוור" ואובדן זהות הצד השני בגלל הצורך שלו להדמות למושא הערצתו.
5.    אסרטיביות ערכית מזדהה עם ערכים משותפים ומתבססת עליהם. ערך מתווה שיקול דעת, אמת מידה המשפיעה על תהליך קבלת החלטות ועל ההתנהגות הנובעת מכך. דוגמה טובה לכך היא תנועת המוסר אשר פרחה במאה ה-19 בליטא ושמה את ערך וקוד המוסר במרכז. כל דבר שביצעו התלמידים או כל התנהגות, קודדו על פי אמות מידה מוסריות ולכו כל ההתנהגויות היו ערכיות. אסרטיביות ערכית אינה מאפשרת שיח ערכי או דילמה. היא מציבה דרישה התנהגותית ברורה הנובעת מערך מסוים. הביטוי "נעשה ונשמע" מתמצת אסרטיביות זו.
6.    אסרטיביות מנטורית (חניכה) נובעת מהאמונה של הנחנך (Mentee) במנטור (Mentor) שלו. זו אמונה המשלבת את כל הסוגים הקודמים:
o       המנטור נבחר לעתים בצורה פורמלית
o       מהווה סמכות מקצועית בכירה בעולם התוכן שבו הוא עוסק
o       מתבסס בעשייתו על הקשר הבינאישי
o       מקור להערכה והזדהות
o       מייצג סולם ערכים 
אסרטיביות מנטורית היא סכימה של כל מקורות הסמכות הקודמים. 

מומלץ להתאים את סוג האסרטיביות לאדם ולתוכן. שילוב סוגים שונים של אסרטיביות בו זמנית יכול ליצור בלבול ולכן מומלץ להפריד ולא ליצור שעטנז. לאורך זמן ניתן לגוון בסוגים בכדי לא ליצור שחיקה של סוג אחד בלבד.


Gesher Emet Model

מודל גשר-אמ"ת
כחלק מתפישת הניהול במודל אמ"י, פותח גשר-אמ"ת ככלי לניהול אינטגרטיבי:
גמישות
שייכות
ראות למרחוק
אחריות
מדדים
תגמול

גמישות
גורם הגמישות מתייחס לנהלים, כללים ואילוצים הנתפשים כלא הכרחיים. ככל שמבוצעת התאמה אישית גבוהה יותר לצורך הפרט, ישנה תחושה של גמישות גדולה יותר בארגון. ככל שהגמישות עולה יש יותר מרחב ליוזמות ורעיונות חדשים בארגון.
שייכות
תחושת השייכות היא מדד למידת שיתוף הפעולה של האדם בארגון ועם הארגון. תחושה זו היא פונקציה של עד כמה נוצרת סביבת עבודה בטוחה המאפשרת שיתוף. תחושת השייכות באה לידי ביטוי ביצירת הווי משותף, שפה משותפת, הומור וגאוות קבוצה.
ראות למרחוק
ראות מרחוק היא היכולת לראות גם בבהירות וגם למרחוק: ראיית חזון או בהירות החזון. מידת הבהירות והשקיפות לטווח הארוך אשר קיימות בארגון. ראות למרחוק מאפשרת הבנה ברורה לכולם לאיזה כיוון הולך הארגון, מקטינה את העמימות וחוסר הוודאות. ראות מרחוק מייצרת תחומי אחריות ברורים בין בעלי התפקידים השונים בארגון בטווח המיידי ובטווח הארוך.
אחריות
מידת האחריות מושפעת ממרחב שיקול הדעת של כל אדם בארגון. ככל שמרחב שיקול הדעת גדל, העובד חש כי מעגל ההשפעה שלו גדל, הסמכות שלו מתחזקת, הוא חש שהוא משמעותי יותר, תורם לארגון וחשוב לו. כל הגורמים הנ"ל מייצרים אחריותיות Accountability גבוהה יותר לארגון ולתפקיד, מחויבות המייצרת אחריותיות. ככל שתהיה הלימה גבוהה יותר בין הצורך האישי של האדם ליעדי הארגון הוא ייקח עליהם יותר אחריות.
מדדים
המדדים מעודדים מצוינות וחדשנות. ככל שהם מנוסחים בבהירות רבה יותר, ברי השגה, רלוונטיים לאדם, לתפקיד ולארגון, ניתנים למדידה בצורה כמותית ואיכותית ומנוסחים כמדדים קצרי מועד וארוכי טווח, הם יעודדו שיפור מתמיד בביצועים. כל זאת בליווי משוב משפר ומשמר ביצועים לאורך זמן.
תגמול
התגמול הוא על התנהגויות האדם ולא רק על ביצועיו, הוא מורכב מהכרה (לראות את האדם שבעובד), הוקרה על הצלחותיו, שבח אישי ופומבי, פרס בהלימה למאמץ שהושקע, יוקרה בתפקיד ובמיצוב, ומשוב 360 לאורך זמן. 

הקשרים אינטגרטיביים בגשר אמ"ת:
·        שייכות מושפעת מראות למרחוק: ככל שאדם רואה יותר רחוק בצורה יותר בהירה, הוא מרגיש שותף ושייך לתהליך ולארגון. ככל שאדם ירגיש יותר שייך הוא ייקח יותר אחריותיות על ביצועיו, כי המחויבות שלו לארגון ולצוות תעלה.
·        ככל שהגמישות עולה ירגיש האדם מחויבות גדולה יותר כי הולכים לקראתו, מקשיבים לו ונותנים לו להיות משמעותי: השייכות תעלה, האחריותיות תעלה והביצועים יעלו.
·        ככל שאדם ירגיש שייך ויקח אחריותיות הביצועים יעלו ותהיה תוצאה גבוהה יותר במדדים.
·        ככל שהתגמול יהיה מותאם, מגוון ומעודד הצלחה לפי מאפייני האדם ולפי הישגיו, יהיו מדדי ההצלחה גבוהים יותר לאורך זמן.
·        גמישות וראות למרחוק משפיעות על שייכות ואחריותיות.
·        שייכות ואחריותיות משפיעות על מדדים ובהתאם התגמול.
·        התגמול נובע ומשפיע על הגמישות והראות מרחוק וכך נוצר התהליך.
·        גמישות וראות מרחוק: ככל שאני יותר רואה רחוק אני יכול לאפשר יותר גמישות
·        שייכות מחזקת את האחריותיות.
·        התגמול תומך במדדי ההצלחה.
·        ככל שהתגמול יהיה גמיש ומתחשב בראייה למרחוק הוא יהיה יותר אפקטיבי לאורך זמן.
ג+ר משפיעות על ש+א ובמקביל על מ+ת, ש+א משפיעות על מ+ת.