היסטורית העם היהודי על פי מודל "מנחים
ביחסים
הניתוח ההיסטורי בעזרת המודל "מנחים
ביחסים""Positions In Relationships"
(PIR) model של תולדות העם היהודי בעת החדשה, מייצר פרספקטיבה חדשה ומהפכנית. מודל
"מנחים ביחסים" הוא מודל לתקשורת בינאישית שפותח ע"י ניר גולן, מומחה לחינוך
ומנהיגות.
מושגי יסוד במודל:
"פעולה"- כל אינטראקציה
בינאישית בין שני אנשים או יותר הנותנת מענה לצורך או מטרה.
"מנח"- מיקום יחסי של כל אחד מהצדדים
במהלך פעולה. המיקום היחסי הוא קבוע או משתנה במהלך פעולה. המיקום היחסי נקבע או
כתוצאה ממיקום יחסי של הצד היוזם או ללא תלות בו. את המיקום היחסי נקבע לפי תוכן
הדברים, שפת גוף, אינטונציה ותכולת התפקיד.
קיימים 4 סוגי מנחים;
"מנח עליון"- ממקם את עצמו יחסית מעל הצד
השני, מטרתו להשיג שליטה על הצד השני דרך יצירת תלות של הצד השני בו. שם את עצמו
במרכז הפעולה.
"מנח אמצעי"- ממקם את עצמו באותו גובה
יחסית לצד השני. שם את הצלחת הפעולה במרכז ולכן רואה את שני הצדדים שותפים לפעולה
מאותו מיקום יחסי. רואה בכל השותפים לפעולה אמצעים להשגת הצלחתה.
"מנח תחתון"- ממקם את עצמו יחסית מתחת
לצד השני. מנסה להשיג מענה לצרכיו בעזרת הצד השני, תלוי בו. שם את עצמו במרכז
הפעולה.
"מנח עצמי"- מחובר וקשוב לצרכיו האישיים
ללא התייחסות למיקום היחסי של הצד השני. אדם במנח זה מחובר לצרכיו בלבד ושם רק את
עצמו במרכז.
קיימים 4 תתי מנחים:
"מנח עליון ביקורתי"- מנסה להשיג שליטה
על הצד השני דרך העברת ביקורת והצגת הדברים שעל הצד השני לשפר.
"מנח עליון תומך"- מנסה להשיג שליטה על
הצד השני דרך תמיכה והצגת הדברים שעל הצד השני לשמר.
"מנח תחתון צייתן"- מנסה להשיג מענה לצרכיו
בעזרת הצד השני תוך כדי ציות והסכמה לכל דבריו.
"מנח תחתון מרדן"- מנסה להשיג מענה
לצרכיו מהצד השני, דרך מרדנות ואי הסכמה עד לכדי סירוב לכל דברי הצד השני.
זו פעם ראשונה בה נותח מיקומו היחסי של עם,
לאורך ההיסטוריה, על-פי מודל תקשורת בינאישית.
מניתוח סכמטי עולה כי החל מתקופת גלות בבל הפך
העם היהודי להיות עם בעל מאפיינים מובהקים של "מנח תחתון צייתן"- לא יוצר
קשר עין, נמנע מלהביע עמדה, מבכה את עברו וחרד מפני העתיד, מהסס, לא בטוח, נמנע
מקונפליקטים ומתבודד.
שתי סיבות עיקריות מיקמו אותו במנח זה: הדת
והשלטון.
כעם בעל אמונה דתית ייחודית הוא מציית לחוקי האל
ולהלכות הדת. כאשר הוא נמצא בסביבה גלותית אשר תומכת בשנאת הזר, הדבר אף מוקצן.
הופעל מנגנון הרמטי בכדי להגן על קהל המאמינים. התפישה כי "חדש אסור מן התורה",
יצרה עם החי בקהילות סגורות חברתית וכלכלית. שנאת הזר וגלי האנטישמיות חיזקו אצלו
עוד יותר את הפרנויה והפחד מן החוץ והשונה. החל מתקופת האינקוויזיציה קיבלה
האמונה הדתית היהודית צביון מופנם יותר, בכדי לא להתגרות ולעורר את זעמם של
הגויים. הפחד מיקם את המאמין היהודי הדתי במנח "תחתון צייתן".
מנח תחתון צייתן זה התחזק והעמיק בעיקר בגלל
דמות היהודי הגלותי הנודד, חסר הרכוש, המובדל חיצונית והתנהגותית מסביבתו, עוסק
במסחר כי הוא חסר קרקע ובעיקר נתון לחסותו של השלטון אשר אינו מגן עליו ומאפשר
לפורעים לדורותיהם להתעלל ולהכות בו.
מאפייניו של העם היהודי במנח התחתון הצייתן,
הועצמו במקומות בהם היה לא הייתה הגנה מצד השלטונות. במקומות אלו הועצמה תחושת חוסר
האונים. במקרים רבים של פוגרום או התקפות אנטישמיות אלימות, השלטון, קרי המשטרה,
עמדו מן הצד ולא טיפלו בפורעים. תופעה זו חיזקה אצל העם היהודי את הפחד והעמיקה את
ההתמקמות שלו במנח תחתון צייתן. היהודים היו מקבלים את רוע הגזרה ו"מלקקים את
פצעי הפוגרום". רק לקראת סוף המאה ה-18 עם תחילתה של התעוררות פוליטית יהודית,
נכתבו עיתונים ביידיש והוקמו מפלגות פוליטיות בעלות צביון יהודי. מפלגות אלו היו
מזוהות בעיקר עם השמאל והקומוניזם. חלקן אף היו בעלות מנח צייתן המנסה למחוק את צביונו
הייחודי של העם היהודי. האמנציפציה ותנועת ההשכלה ניסו להתמודד עם מנח תחתון צייתן
זה דרך יצירת יהודי לאומי חסר סממנים דתיים המתבולל בחברה הסובבת אותו.
התנועה הציונית לא הייתה במנח תחתון צייתן, אלא "מנח
תחתון מרדן": היא נעה על הסקלה בין יצירת יהודי ציוני חדש תוך התעלמות
מההיסטוריה הדתית, לאסכולה המדברת על שיח עם העבר ההיסטורי הדתי והתאמתו לרוח
התקופה.
משבר הזהות של העם הגרמני והפיכתו ל"מנח
תחתון צייתן" אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשילוב המצב הכלכלי הקשה, זרזו
את התהליך של יצירת דור הממוקם במנח עליון ביקורתי. תורת הגזע עיצבה דור שלם של גרמנים
המאמינים שהם הגזע העליון. התוצאה היא עם שלם, הממקם את עצמו ב"מנח עליון
ביקורתי", בעל צורך אובססיבי לשלוט על האחר ועל העם היהודי בפרט.
הקיצוניות בתפישה יצרה מציאות של דה-הומניזציה של העם היהודי והפיכתו לחפץ שניתן להשתמש
בו, לנצלו ובסוף להשמידו.
ברבריות זו נוצרה כחלק מתכנית שטנית של חינוך
דור שלם להיות במנח עליון על-פי תורת הגזע.
מפגן הכוח של מנח זה בצעדות ברחובות ובאלימות
כלפי היהודים, ייצר במהרה אווירת טרור שגובתה בחוקים ובאידיאולוגיה פוליטית. מצב
זה הקצין עוד יותר את מיקומו של העם היהודי במנח התחתון והפך לנורמה חברתית
המעוגנת בחוק.
"חוקי נירנברג" היו שיא ההגדרה במיצוב
המנחים. לא קיימת בהיסטוריה העולמית דוגמה מובהקת יותר, ליצירת מיקום יחסי לגזעים
שונים, למטרת שליטה מלאה באחר, תוך מחיקת זכויותיו וכבודו. נוצרה לגיטימציה משפטית,
מוכחת פנומנולוגית-ביולוגית, לזהותו הגנטית של העם היהודי כ"מנח
תחתון". התחיל תהליך הפרדה תרבותי, רוחני ופיזי של המנח התחתון היהודי
משאר העמים בעולם. נוצר מנח "תת אנושי"- דימוי העם היהודי למכרסם או
מזיק והפיכתו בסוף התהליך לחפץ.
בגלל הרמטיות התהליך, כל שנותר לאותו מנח הוא
לציית לחוקים, לגזרות, לאיסורים ולתקנות אשר כל הזמן צמצמו את טווח פעילותו
וחיותו.
המעבר לגטאות נתפש בעקבות מציאות מעוותת זו כטבעי:
מנח עליון ביקורתי, השלטון הנאצי, מורה למנח תחתון צייתן, העם היהודי, לסגור את
עצמו בתוך אזורים אטומים. משלב זה החל תהליך ההשמדה על-ידי רעב, מחלות, דיכוי
רוחני, דרך מחנות כפייה, ועד לבורות ההריגה, ומתקני הרצח. למנח התחתון לא הייתה
המודעות או הבחירה להתמקם במנח אחר, ולכן הביקורת כי "הובל כצאן לטבח"
אינה רלוונטית.
במקרים בודדים עברו חלק מחניכי תנועות הנוער ל"מנח
תחתון מרדן" וביצעו מספר מרידות, "מרד לשם מרד" כמאפיין המובהק
של מנח זה. המרידות לא היו בכדי לנצח או למגר את האויב הנאצי אלא כדי למרוד בשביל
"שלוש שורות בהיסטוריה", לנסות לתקן את המיצוב של העם כמנח תחתון צייתן- "כצאן
לטבח".
החל מתחילת הכיבוש הבריטי והחלת המנדט הבריטי על
א"י היו שלושה גורמים עיקריים שיצרו "פעולות" והתמקמו במנחים
שונים: "פעולה"- כל אינטראקציה בינאישית בין שני אנשים או יותר
הנותנת מענה לצורך או מטרה.
· השלטון הבריטי
· התושבים המקומיים שאינם יהודים
· התושבים היהודים
המנדט הבריטי הוביל את שלטונו תוך התמקמות ב"מנח
עליון ביקורתי" או "עליון תומך". הבחירה בתומך או
בביקורתי הייתה לאור מיקומו היחסי של המנח עמו יצר השלטון הבריטי את הפעולה.
כמנח עליון מובהק, מטרתו העיקרית של המנדט
הבריטי בא"י הייתה שליטה: ליצור שקט פוליטי ויציבות שלטונית.
השלטון הבריטי שמיקם עצמו כמנח עליון ביקורתי
ותומך, יצר שכבה שלמה של אוכלוסיה ב"מנח תחתון צייתן ומרדן":
היישוב היהודי והמחתרות.
המנדט הבריטי ניסה להשיג שליטה דרך לקיחת בעלות
אימפריאליסטית על התושבים, ניסיון לפתור סכסוכים כעליון תומך מול התושבים, וכעליון
ביקורתי אל מול המחתרות והפורעים הערבים.
השלטון הבריטי ניסה לתווך ולתמוך בשני הצדדים
ממנח עליון תומך. כשלא נענה לדרישותיו, הפך למנח עליון ביקורתי: הפעיל סנקציות,
הגבלות תנועה ונשיאת נשק, ביצע משפטים צבאיים וגזר עונשי מאסר ומוות.
ברגע שהמנדט הבריטי הבין כי הוא איבד שליטה על
המצב ואיבד את משמעותו, בעקבות החלטת האו"ם על תכנית החלוקה, הוא ויתר ועזב את
האזור. המחתרות ומוסד העפלה היו ב"מנח תחתון מרדן". הבריגדה
היהודית הייתה תופעה חד-פעמית של "מנח אמצעי" השם את הצלת העם
היהודי והלחימה באויב הנאצי כמטרה.
עד לנקודה היסטורית זו, ממוקם העם היהודי במנח
מגיב: תחתון צייתן או מרדן.
נקודת המפנה האמיתית במעבר ממגיב ליוזם התחילה
סביב רעיונות הציונות והקמת מדינה יהודית. הכרזת המדינה הייתה מהלך ב"מנח
אמצעי" לאור זיהוי הזדמנות סינגולרית בהיסטוריה.
מרגע שהוקמה המדינה חל מהפך במיקום היחסי של העם
היהודי והוא הפך ל"עליון ביקורתי עליון או תומך":
עליון ביקורתי כלפי התושבים המקומיים שאינם
יהודים: ניסיון להשיג שליטה מוחלטת בטענה ש"המדינה היא מדינת העם היהודי".
התפישה של איום קיומי תמידי וסיכון ביטחוני, הביאה לכיבוש שטחים, גירוש תושבים
והקמת ממשל צבאי. השימוש בכוח בסיטואציות השונות נובע ממנח עליון ביקורתי המשווע
לשליטה עליונה מוחלטת בסיטואציה.
המיקום במנח עליון תומך בא לידי ביטוי בעיקר מול
העולים החדשים. אותם עולים מגיעים מראש במנח תחתון צייתן כי הם תלויים בחסדי
הסוכנות והממשלה. לממשלה יש אינטרס להתמקם במנח עליון תומך במטרה לשלוט באותו
"אספסוף" ולעצבו מחדש בדמות ה"צבר החדש". במקרים נקודתיים קיימות
סיטואציות של מרידה ב"ממסד התומך" תוך התמקמות במנח תחתון מרדן. בעקבות
הפגנות ומהומות אלו עובר הממסד ממנח עליון תומך למנח עליון ביקורתי ומדכא מהומות
אלה.
נקודתית היו מופעים היסטוריים מה"מנח
האמצעי" בדמות מנהיגים, אשר זיהו עצמם כשליחי ציבור: מנדלסון, הרצל, בן
גוריון, בגין, רבין ופרס ועוד. הם בנו חזון לטובת הכלל, יזמו הסכמי שלום ופעילויות
להצלת אזרחים ישראלים ויהודים ברחבי העולם.
בתחילת המאה ה-21, המתאפיינת במציאות משתנה
תמידית שמייצרת חוסר יציבות קבוע, עלינו לעצב עם הבוחר להיות ב"מנח
אמצעי".
עלינו להשתחרר מהמנח התחתון הצייתן הנע ונד
לעתים לכיוון המרדן, שהושמד כמעט לחלוטין, לנוע ממנח עליון ביקורתי הנע ונד
לכיוון העליון התומך, תלוי אוכלוסיה ותלוי מצב.
לצאת מחוסר היציבות במנחים, לעם בעל חזון יציב של
"מנח אמצעי" מוביל, השם את החיפוש אחר האמת, הדמיון והמוסריות
במרכז.
פוסט זה מוקדש לאשת החינוך מירי שריד, אשר הלכה לעולמה לפני 3 חודשים,
והינה דמות משמעותית המעצבת את זהותי. זכיתי לשתף אותה ברעיון שהוצג בפוסט וזו
הייתה תגובתה: "הי נירוש, כל הכבוד, תפיסה חדשנית ומקורית לניתוח היסטורי. נכון, אבל האם העובדה שהיו לאורך הדורות- עד לסוף המאה ה-18- אישים שתרמו
והשפיעו גם על העולם "הכללי", אישים כמו: שפינוזה, רמב"ם, רוטשילד דיזרעאלי ועוד, קצת מערער
את מאפייני העם היהודי במנח תחתון צייתן? הניתוח של העם היהודי בשואה הוא מעניין ומוצא חן
בעייני.
לגבי חלקו השני- גם זו דרך מעניינת לראות את ההשתלשלות ההיסטורית מימי המנדט דרך
הקמת המדינה ועד ימינו.
סוף הפוסט הוא .wishful thinking לסיכום: הנאה אמיתית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה