TheMalchutha: Gola Mire a Feminine Leadership Role model 2

גולה מירה מנהיגה דמלכות"ה: מודל למנהיגות נשית 2

פירוט מודל דמלכות"ה אצל מירה גולה:

בשלושת קצוות המודל קיימות 3 תכונות ייסוד המאפיינות את המנהיגות הנשית:

·        מחשבה רשתית המחברת את כל הנקודות ומייצרת ראיית-על (מטה-קוגניציה).

·        כוליות אמפתית כרגישות בין-אישית להכלת האחר כשלם ופיתוחו.

·        תוך-אישית המייצרת מודעות עצמית גבוהה ותפישת עצמי בצורה ענווה.

גולה כמנהיגה בראשית דרכה

בגיל 13 כשגילתה גולה כי בעיירה פועל סניף של ארגון הנשים הציוניות "שולמית", החליטה להקים סניף משלה: "בנות שולמית", והעדיפה לעסוק בחלק האידאולוגי של פעילות הקבוצה. כמדריכה ביקשה מכל חברה בתנועה להכין הרצאה בנושאים אקטואליים. בגיל 14 החליטה גולה לעבור לקן תנועת "השומר הצעיר" בעיר ריישא, תוך שהיא סוחבת אחריה את כל חברות הקבוצה. הוריה דרשו ממנה לעזוב את התנועה עקב פעילות שאינה הולמת, גולה לא ויתרה, ברחה מהבית, והשאירה מכתב בו היא מבקשת מהוריה שיבינו אותה ואת דרכה: " אם יש בכם אמון, האמינו במעשי. איני יכולה לשאת עוד את דרך החיים הזו. (...) אתם חושבים שאני בוודאי עדיין ילדה, אך העובדות מעידות אחרת. וכמוני עוד אלפי נערות אחרות במצב דומה. אני מכירה בכך שמתחוללת התנגשות בין הדורות אבל אינני יכולה לעשות שקר בנפשי ולוותר." הדרך הרגישותית של גולה היא תהליך אינטגרציה של מחשבה רשתית, כוליות אמפתית ומודעות עצמית תוך-אישית המייצרת ענווה.

גולה הייתה תלמידה מצטיינת בגימנסיה, היא נתנה שיעורי עזר לתלמידים חלשים ובכסף שהרוויחה עזרה לחניכים העניים במימון שהייתם במושבות הקיץ שנערכו מטעם התנועה. גולה המשיכה את פעילותה האינטנסיבית בתנועת "השומר הצעיר" ובגיל 17 כבר הפכה להיות חברת ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בגליציה.  ב-1929 התלבטה גולה בין הליכה להכשרה לבין לימוד מקצוע הסנדלרות.

כמנהיגה רגישותית Compassionate Leader יחסה גולה חשיבות רבה ללימוד המקצוע. לדעתה המקצוע אינו רק אמצעי לפרנסה אלא הוא תפישת עולם וגורם אימננטי, הטבוע באישיות האדם. גולה מסרבת ללכת להכשרה. לפי דעתה ההכשרה אינה מכינה לחיים, היא אינה מכינה למאבק אמיתי עם החיים. גולה מעדיפה להגיע לקיבוץ לאחר שהיא בשלה ומגובשת מבחינה רעיונית, תוך התמודדות אינדיבידואלית עם המציאות. היא "אובססיבית" לגבי רכישת מקצוע, ואותו היא תגשים לכשתהיה מנהיגה ראשית.

החיבור בין מחשבה רשתית וכוליות אמפתית מייצר לכידות המשפחתית: יצירת אווירה משפחתית בין המונהגים המבוססת על תקשורת בינאישית מיטבית, שייכות ולקיחת אחריות משותפת. הובלת צוות מונהגים בראיית-על מעבר לפרטים, תוך התייחסות לכל אחד מן הפרטים כשלם, בצורה מכילה וסבלנית. עם סיום לימודיה ב-1929, עקב התגברות האנטישמיות בפולין, מחליטים הוריה לעבור לאנטוורפן שבלגיה גולה לא הצטרפה אליהם, ועברה לעיר לבוב, בה שוכנת הנהגת התנועה בגליציה, שם הכירה את אולק האוזמן שהפך לבן זוגה ואף הוא חבר הנהגת השומר הצעיר. גולה נבחרת להנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בגליציה.

גולה נכנסת להנהגה בתקופה הקשה ביותר שידעה "תנועת השומר" בגליציה בין שתי מלחמות עולם. בתקופה זו ניטש הוויכוח הסוער בין נאמנות לציונות לבין אהדה לסוציאליזם המהפכני. גולה מנסה לתקן את המצב, אך גם היא עצמה נבוכה. היא נאבקת בגלוי במשבר. החיבור בין הכוליות האמפתית והמודעות התוך-אישית מייצר אצל גולה ודאות אינטואיטיבית: ביטחון ביכולת לחוש את הסיטואציה או המצב מעבר לעובדות ולפרטים, תוך הסתכלות רחבה לטווח הארוך, "ראיית הנולד". גולה מחברת תכניות הדרכה מפורטות לשכבות הצעירות. עיקר עבודתה של גולה באה לידי ביטוי בנדודים בין הקינים, בניסיון לשקם את הקינים ההרוסים, לעודד את רוחם של הנותרים ולספק חומר הדרכה לפעילים. גולה הסתערה במרץ האופייני לה על הקינים בניסיון לשקמם. "מצאתי את הקן במצב של סטגנציה וריקבון, המשמיצים היחידים הם המתבגרים, הם מחוסרי משמעת ואחריות, מרדנים, לא עברו שום חינוך, הם הביטוי המופתי של שטחיות ופלסטריות בקן." כמנהיגה דמלכות"ה הדרך הרגישותית של גולה הופכת לHabitual Vision- חזון שהופך להרגל, דרך לכידות משפחתית, ודאות אינטואיטיבית והתמדה בפרטים. גולה מוציאה את שכבת המתבגרים מהקן, לפי דבריה "ללא רחמים", מארגנת את הסניף, מארגנת קבוצות, ומשאירה תכניות פעולה. ציר עבודתה של גולה הוא המאבק על שיקום ה"קינים" ומלחמת מאסף בגילויי המשבר.

גולה כלוחמת פמיניסטית

במקביל גולה היא מנהיגה אמיצה ולוחמת פמיניסטית לשוויון זכויות האישה. גולה מקדישה לנושא לא פחות להט מכפי שהקדישה לעבודתה בשיקום ה"קינים".

לקראת הועידה השלישית בספטמבר 1930בוורוסקי, מפרסמת גולה מאמר: "מסביב לשאלת חינוך הבחורה". במאמר זה תוקפת גולה את צביעות החברה שאוחזת בסיסמאות יפות של שוויון בין האישה והגבר, אבל הסיסמאות אינן באות לידי הגשמה והאישה נמצאת במצב נחות לעומת הגבר: "אין להסתפק בחינוך רק בסיסמאות יפות של שוויון הערך החברתי של הגבר והאישה, וסיסמאות על האנשת הבחורה (פירושו: להגביר בתוכה את היסודי האנושי). אלא שסיסמאות אלו הן תמיד רק בפי הבחורים. חינוך תכליתי הינו חינוך הרוצה ליצור יחידים מאושרים, היודעים לחיות בחברה ולמצוא בה את אושרם, צריך שיהא מסתמך על המציאות ולא על האידאלים, על הפסיכולוגיה ולא על האתיקה."

גולה באומץ רב ובענווה גורסת, שבמצב היום הבחורות הינן נוירוטיות, חסרות סיפוק עצמי משאיפות שלא נתגשמו, ואינן שביעות רצון מעצמן. הסיבה לפי טענת גולה היא, שהחל מגיל צעיר נתקלת הבחורה בתופעות של ביטול לגביה והיא מכירה בעובדה שמחנכים אותה אחרת מאשר את הבחור. ההבדל מקורו בדעה המקובלת- שמנת המשכל של הבחורה היא נמוכה משל הגבר.

גולה מציעה כי יש ליצור בקינים אטמוספרה של כבוד ורצינות לגבי השוויון: "צריך לשים קץ לאדישות וללגלוגים. בשכבת בית היוצר של רעיון חינוכנו צריכה לפרוץ ההכרה, שיצירת טיפוס האישה אינו עניין לבחורות בלבד. צריך להדגיש בלי הרף את היסודות של אחריות שווה וחובות שווים כלפי הקיבוץ החברתי אשר האדם שייך אליו. עם החובות השווים יבוא גם הכבוד ההדדי."

גולה מנצלת את האפשרות שמקנה לה מעמדה בהנהגה הראשית, ומביאה לידי ביטוי את תפישתה השוויונית בין הגבר לאישה, את חשיבות לימוד המקצוע כקידום מקצועי וסיפוק מאוויים. "הבחורה צריכה להרגיש שמתייחסים אליה ומכבדים אותה, רק תודות לתכונות אישיות ולא בשל טעמים אחרים. עבור הבחורה המקצוע הוא גורם פסיכולוגי וחינוכי כביר, הוא נותן לה הרגשת השוויון המלא."

גולה משכנעת קבוצת בחורות לעסוק מקצועות שונים כגון: סנדלרות, זגגות, צבעות, פחחות וכו'. היא הצליחה בתהליך ואף חשבה להרחיבו. בתחום נוסף גולה מנסה לשנות- סוגיית החינוך המיני. לדבריה יש לבדוק מחדש את צורות ההולמות את היחידה הקיבוצית, ולאור זאת גם לקבוע את דרכי החינוך המיני הרצוי.