יום שבת, 29 באפריל 2017

Bracha (Barbara) Fuld TheMalchutha

למה לא מלמדים על ברכה פולד דמלכות"ה בבתי-הספר?
ברכה פולד נולדה ב-26 בדצמבר 1926 בברלין ונהרגה ב-25 במרץ 1946 בתל-אביב. היא היתה מפקדת הפלמ"ח הראשונה, אשר נפלה בקרב על הקמת המדינה. סיפורה הוא דוגמה ומופת לנערה שחייה היו שואה ותקומה. על-פי מודל דמלכות"ה אופייה שזור בגבורה ומנהיגות נשית. מכיוון שהינה אישה, הן גבורתה והן מנהיגותה, מודרות מתכנית הלימודים בבתי-הספר. ברכה פולד היא מודל חיקוי לנערות מובילות בחברה הישראלית.
אביה היהודי, לותר פולד, נולד בנירנברג, גרמניה ב-1886. לותר פולד נלחם כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. על שירות זה זכה בעיטור צלב הברזל, שהוענק לקצינים בצבא הגרמני שהצטיינו בשדה הקרב. ב-1922 בברלין, נושא לותר לאישה את לוטה. לזוג נולדו שתי בנות: הנלורה נולדה בפברואר 1923. לימים תיקרא פטרה. ברברה (בארבל)-ננט נולדה בדצמבר 1926. לימים תיקרא ברכה.
בשנת 1938 פוטר על ידי האס.אס מהמפעל, שניהל במסירות ובהצלחה, וסולק ממועדון הקצינים הגרמניים אליו השתייך מאז מלחמת העולם הראשונה. ברחוב בברלין, אחד משני גברים בלבוש של אס-אס הביט בלותר ואמר, "עוד מעט ונשמיד את כולכם יהודים מסריחים." העיף מבט בבארבל (ברברה) והוסיף, "אולי נשאיר לנו כמה יהודוניות יפות." נשמתה של בארבל נעצרה. היא הרגישה בזרועו של אביה חובקת אותה ובגופו המתקשח. "אני יודע שאתה יהודון הר פולד אף על פי שאתה מנסה להסתיר את זה," קרא הצעיר וירק לעברו של לותר. "הייל היטלר," הפטיר והסתלק עם חברו. ("ברכה פולד", עמ' 104)
לותר המשיך להאמין שהמצב הוא זמני. הוא הנפיק מגילת יוחסין של חמישה דורות בגרמניה וחשב כי חוקי נירנברג נחקקו נגד אותם יהודים המסרבים להשתלב כמוהו בחברה הגרמנית. אשתו חששה ורצתה לעלות לארץ ישראל.
הוחלט לשלוח את הבת הגדולה, הנלורה, אל דודה באמריקה, שם תוכל להמשיך בלימודיה. האם לוטה הפליגה עמה ללונדון ולאמריקה, ובדרכה חזרה התקבלה בלונדון טלגרמה מלותר: "הישארי שם, שולח את ברברה אליך".  היה זה יום אחרי "ליל הבדולח" 9-10 נובמבר 1938. בלילה הבא שלח יד בנפשו. סוכנת הבית שגילתה אותו, ארזה בחפזה תיק לברברה בת ה-12. "אביך נפטר מהתקף לב", סיפרה לילדה והעלתה אותה לרכבת אל אמא בלונדון. האב לותר נקבר בצנעה בגרמניה.
ברברה הגיעה לתל אביב, למדה בבית הספר "בן-יהודה" וסיימה בו את כיתה ח'. לאחריו למדה בגימנסיה "בלפור" ארבע שנים, ובסיומן קיבלה תעודת בגרות. במהלך שנים אלו הצטרפה לתנועת הנוער הצופים "גדוד הבונים", ל"הגנה", ובגיל שמונה עשרה- לפלמ"ח.
אמה וסבתה, שעמן חיה בדירה קטנה בתל-אביב, המשיכו לנהל כאן את אורח חייהן הברלינאי. ברברה ניסתה להשתלב ככל יכולתה. היא שינתה את שמה לברכה. ברכה פולד. הצליחה בלימודיה, והצטיינה בתחרויות הספורט, הצטרפה ל"צופים" ובהמשך ל"הגנה" ומשם לפלמ"ח והוכשרה כמ"כית. בקורס הכירה את ג'וני (גדעון פלאי) מקיבוץ קריית-ענבים. וכשרק החלו לקשור קשרים, יצא ג'וני למטווחים ליד קיבוץ בית-הערבה ונתפס עם ארבעה מחבריו ע"י הבריטים. שבע שנות מאסר נגזרו עליהם בבית הכלא במגרש הרוסים בירושלים. הקשר ביניהם נשמר במכתבים שכתבה לו בין אימונים ופעולות וכשהתאפשר באה לבקרו.
מרץ 1946 עמד בסימן ביקורה בישראל של הוועדה האנגלו-אמריקאית, שחקרה את הגבלת עלייתם של ניצולי השואה ממחנות העקורים באירופה. המטרה ב"ליל וינגייט", 25 במרץ 1946, היתה העלאה הפגנתית של מעפילים לחוף תל-אביב. הבחירה בתל-אביב נועדה להמחיש את נחישות היישוב כולו להתגייס לפתיחת שערי הארץ, לרבות החוגים שהתנגדו לדרך המאבק המזוין. המטרה הייתה הורדת מעפילים בחוף הילטון של היום, בצפון העיר, סמוך לנמל. סביב חוף ההורדה הוצבו שלוש חגורות אבטחה - חגורה צמודה של הגדוד הרביעי בפלמ"ח, חגורה תיכונה של החי"ש (חיל השדה), וחגורה היקפית שנועדה לחסום הזרמת כוחות בריטיים ממחנה שרונה ומיפו.
החוליה של פולד התמקמה סמוך למטה המשטרה הניידת ברחוב מרמורק 21 (פינת יהודה הלוי) והייתה אחת משרשרת חוליות שנועדו לחסום את תנועת המשוריינים ממחנה שרונה, שהיה מקור האיום העיקרי להזרמת כוחות משוריינים לעיר. משוריין בריטי שיצא לסיור היקפי באזור רחוב מרמורק זיהה את החוליה. הצוות הזעיק משוריין נוסף, שממנו ירד חייל לסיור רגלי סביב הבית שזוהתה בו התנועה החשודה. מאיר חפץ, מאנשי החוליה, נתקל בחייל הבריטי. שניהם ירו זה בזה - וברחו. החייל ברח מיד למשוריין, שממנו נפתחה אש תופת על הבית. במרפסת הבית נלכדה פולד עם אנשיה. כשהתרוממה לירות במפקד הבריטי שניצב בצריחון המשוריין, הקדים אותה צרור המקלע הבריטי ופצע אותה אנושות. פולד הספיקה לומר לחבריה ש"מוטב למות מאשר לשבת בכלא בית לחם". במקום לבית חולים, נלקחה פולד לחקירה במשטרת יפו, ומתה מפצעיה כעבור שלוש שעות מפצעיה בבית-חולים "רוקח" שברחוב בלפור בתל אביב, והיא בת 19 בלבד. לדאבון הלב נתפסה האוניה בלב ים, הובלה לחיפה ומעפיליה לעתלית. לכוחות שברחובות ובחוף לא נודע בזמן אמת על תפיסתה. הבריטים שלא רצו מהומות אפשרו רק לאמה, לוטה, ולקומץ מכרים להשתתף בהלוויה. אך ה"הגנה" פרסמה את המועד ואלפים נהרו לבית הקברות "נחלת יצחק" וחלקו לה כבוד.

כעבור יומיים, בתורנות מטבח, מצא ג'וני בתחתית ארגז ירקות, פיסת עיתון ובו מסגרת שחורה. לאחר מכן כתב ג'וני להוריו:

"
ולעת ערב, באותו יום, הגיע הדואר, ובין המכתבים גם מכתבה:

'...
אני ממשיכה לצפות ולחכות לרגע בו תדרוכנה רגליך על סף החופש. נראה לי שאינו רחוק, אך אם רחוק או קרוב הוא, וגם אם יאחר ויתמהמה מאוד - אני אחכה.

אינני יודעת איך ניפגש. אולי אעמוד ואחכה לך ליד שער הסוהר, ואולי לפתע, עת אשב כפופה בדמעות על מכתב אליך. אולי כך, ואולי אחרת...'.

לא. לא כך, וגם לא כך. אחרת ניפגש. היא לא תעמוד ליד השער, גם לא תשב כפופה על מכתב. בשדה פתוח, בין מאות מצבות - שם תהיה הפגישה. ולא אִתה אפגש, אלא בְּגַל אבנים שֶיְכַסֶּהָ שם, שֶעֵד לזכרה הוא, לזכר חיילת אלמונית שהקריבה את חייה כדי שאחרים יוכלו לחיות".

לאחר מותה של פולד נקראו על שמה אניית מעפילים ורחוב בתל-אביב, סמוך מאוד למקום נפילתה. המשורר נתן אלתרמן כתב עליה שירים שהתפרסמו ב"טור השביעי", הטור הקבוע שלו בעיתון "דבר", ובספרו "עיר היונה".

ג'וני שוחרר ממאסר ביוני 1947 ונפל בפעולה סמוך לקסטל ב-1948. החברים לנשק רצו להביא את ג'וני למנוחת עולמים לצידה של ברכה, אך המאבק בכביש ת"א-ירושלים היה בעיצומו, והוא נטמן בקריית ענבים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה