רוזה לוקסמבורג דמלכות"ה
המנהיגה הנשית דמלכות"ה
בהשראתה של רוזה לוקסמבורג, היא מנהיגה שליחת ציבור: היא הומנית- דרך
רגישותית, שיוויונית ומתחשבת ברגשות - כולית ואמפתית, ובהקשר הרחב של האירועים-
מחשבה רשתית, למטרת פתרון בעיות והובלת הציבור- חזון רגישותי: יחסי אנוש דרך
דיאלוג, אמפתיה- לכידות משפחתית והתעניינות אישית.
רוזה לוקסמבורג הייתה אחת מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות
הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם
והאנטי-מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD),
בתחילת המאה ה-20. ביקורתה חדורת הלהט (אומץ) והמשכנעת כלפי הקפיטליזם, הזינה את
פעילותה המהפכנית. על פי תפיסתה של לוקסמבורג, סוציאליזם אינו שירות, המסופק על
ידי אחרים אלא תולדה של תנועה משותפת, חופשית ומודעת של כל המקופחים. לפיכך, על
הפוליטיקאים המקצועיים והמפלגות לפעול אך ורק כחלק מאותה תנועה ויש להפקיד בידיהם
את הארגון ואת החינוך הפוליטי. המאבק על הגמוניה הוא, בעיניה, קרב מתמיד על אישורו
ותמיכתו של הרוב המוחלט של הציבור.
מחשבה רשתית- חירות
ודמוקרטיה אינם חפצי מותרות שחולקו לעם, כי אם התנאי למדיניות סוציאליסטית:
"חירות השמורה רק לנאמני השלטון, רק לחברים במפלגה – גם אם מספרם גדול ורב –
איננה חירות כלל. חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת."
דרך רגישותית, כוליות ואמפתיה - רוזה לוקסמבורג לא התכוונה למשול בכוח הזרוע על יחידים בני המעמדות
המנצלים והמדכאים:
"המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה.
היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק, משום
שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות. היא אינה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם
בכוח הזרוע על פי האידאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני
אדם."
לכידות משפחתית- לרוזה לוקסמבורג
הייתה אינטליגנציה רגשית גבוהה פתרון בעיות חברתיות בזיקה לקוד מוסרי הומני. היא
נדרשת לעבודת צוות בגובה העיניים. קבלת החלטות תוך התחשבות בדעות וברגשות של
האנשים הנוגעים בדבר. סדר עדיפויות הנותן קדימות לצורכי האדם: שלום, חינוך,
בריאות, תרבות, ועוד.
תוך אישית: אומץ וענווה- ייחודה
באומץ שהיה לה לעמוד מול לחץ חברתי ואינטרסים פוליטיים או אחרים, תוך הגנה על
המטרות ההומניות של הציבור. התחשבות בבעיות אישיות של האנשים מסביב: בעיות
משפחתיות, כלכליות או אחרות. העצמה וחיזוק של האנשים סביבה. התמודדות הוגנת
ואסרטיבית במצבי תחרות וקונפליקטים. על המנהיגה להגיע לידיעה הגבוהה ביותר. עליה
להיות פילוסופית (אוהב חכמה).
עמדת המנהיגות נועדה לשרת את הצדק ואת טובת הרבים. על המנהיג מוטלת
החובה לשמור על אזרחי המדינה.
אפלטון אמר כי מעמד המנהיגות הוא מעמד ״השומרים״. זוהי מצד אחד חובתו
של החכם שהצליח להשתחרר מכבליו, מחשכת המערה והצללים המתעתעים על קירותיה; חובתו
היא לחזור ולספר לאחיו הכלואים על השמש שבחוץ, שהיא- היא מקור האור בעולם (״משל
המערה״, ספר המדינה, ז׳). אך זוהי גם חובתו של המנהיג המעשי- להתנזר מכל עיסוק
שאינו משרת את המדינה ואת האידיאה שלה. עליו להיות משולל כל אינטרס פרטי. על כן
מחייב אפלטון את ״השומרים״ להיות מחוסרי בתים משלהם, רכוש פרטי, ואף משפחות פרטיות
(ספר המדינה, ה׳). רוזה עמדה בכל הקריטריונים ולכן היא דוגמה אישית מושלמת למודל
במנהיגה על פי אפלטון.
אפלטון מפתח מעין ״תורת מעמדות״ אידיאלית, שבה מתחלקת החברה לפי סוגי
הנשמות שבהן ניחנים הפרטים שבתוכה: ״בעלי התאווה״ ירכיבו את מעמד הסוחרים
והחקלאים; ״בעלי האומץ״ יהיו בשכבת המנהיגות- ״השומרים״; ואילו המלכים- הפילוסופים
יבחרו מבין אותם ״שומרים״ שניחנו בסוג הנשמה הנעלה ביותר- ״בעלי התבונה״.
רוזה לוקסמבורג היגרה לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים.
מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הדמוקרטיה הסוציאליסטית הגרמנית בקונגרסים
של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה
בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין. היא הפכה להיות מנהיגה בסגנון שליחת
ציבור וויתרה על כל צורכיה האישיים בכדי להוביל את מאבקה לטובת הכלל.
ודאות אינטואיטיבית- רוזה לוקסמבורג
התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 היא נידונה למאסר בשל
נאומיה האנטי-מלחמתיים. התמדה בפרטים- בסוף שנת 1915 היא יסדה, ביחד עם קרל
ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל דמוקרטיה, את הקבוצה "אינטרנציונל"
ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית. מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה
לוקסמבורג כלואה בברלין, ורונקה וברסלאו. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה
למהפכת נובמבר הגרמנית. עוד דוגמה נפלאה להתנהגות של שליחת ציבור אמפתית, השמה את
טובת העם במרכז. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר
1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען
מהפכה חברתית רחבה. גורלה של רוזה לוקסמבורג כרוך אפוא לבלי הפרד בהתפתחות תנועת הפועלים
הגרמנית, במאבקים בין פלגיה השונים, ולבסוף בהתפצלותה של התנועה. את המהפכה הרוסית
בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת
על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים. האמפתיה והיכולת לשים
את העם וצרכיו במרכז מאפיינת לחלוטין מנהיגות נשית. רוזה לקחה מנהיגות זאת לקיצון
של הקרבה עצמית במלואה. רוזה היא הדוגמה המושלמת לשליחת הציבור דמלכות"ה:
רואה עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. היא מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי
הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפתיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור
בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים.
ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו
באותם חוגים שמאוחר יותר תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.
אין ספק כי רוזה הייתה בעלת אומץ רב, "שומרת", ואף עלתה
לדרגת "בעלת תבונה". רוזה לוקסמבורג הייתה מנהיגה דמלכות"ה בכל
רמ"ח איבריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה