אריאדנה סקריאבינה דמלכות"ה: התמדה בפרטים
"מעט אנשים,
אפילו בין החברים שלנו, מבינים את חשיבות התפקיד שלה בהתנגדות היהודית. לכן דיברו
עליה כל כך מעט."/ דוד קנוט
אריאדנה סקריאבינה Ариадна Скрябина נולדה ב-26/10/1905, ב-1924
פרסמה סקריאבינה בפריז את אסופת השירים הראשונה שלה, שנקראה "שירים". התמדה בפרטיםcommitment
Detailed
הוא הרכיב השביעי במודל המנהיגות הנשית דמלכות"ה.
השילוב בין התמדה לבין ירידה לפרטים ייחודי למנהיגה הנשית: היכולת להוביל לאורך
זמן למרות הקשיים, תוך שימת-לב ועיסוק מעשי בפרטים. בתחילת 1939 דוד קנוט,
סקריאבינה ויווה צירינסקי הוציאו לאור את העיתון "Affirmation" ("הצהרה"), ומטרתו היתה לעורר
תודעה לאומית יהודית. דוד קנוט היה העורך הראשי, אך סקריאבינה במנהיגותה הנשית
דמלכות"ה, הכתיבה את הקו האגרסיבי. התמדה בפרטים היא תכונה המאפיינת מנהיגה נשית בשונה ממנהיג גברי
המתעסק יותר בעשייה בכלל. למנהיגה נשית יכולת התמדה גבוהה יותר לאורך זמן במשימות אותן
היא מובילה ולכן היא בעלת יכולת עמידות (resilience). ההתמדה היא תכונה של
מי שאינה מפסיקה את מה שהיא עושה. תכונה זו דורשת מהמנהיגה יכולת הנעה פנימית
גבוהה לאורך זמן. היא מלאת נחישות להמשיך, שקדנית, עקבית ועקשנית ללא פשרות על
איכות העשייה וההובלה. היא אינה מתפשרת אל מול הפיתוי להפסיק את המאמץ, במילים
אחרות חריצות. היא משלבת את התמדתה בעשייה תוך שימת-לב לפרטים הקטנים.
הוצאת העיתון הייתה
אירוע חשוב בחיי יהודי פריז, וז'בוטינסקי ביקר לעתים במערכת העיתון. בשנת 1939הוזמנו קנוט,
סקריאבינה וצירינסקי כחברי מערכת העיתון "Affirmation" והשתתפו שלושתם בכל המושבים של הקונגרס לז'נבה
לקונגרס הציוני ה-21. שבוע לאחר סיום הקונגרס פרצה מלחמת העולם השנייה. דוד קנוט
גויס לצבא הצרפתי וב-30 במרץ 1940 נישאו סקריאבינה וקנוט רשמית, וסקריאבינה קיבלה
את שם משפחתו של בעלה. כמה ימים לאחר מכן היא עברה גיור, קיבלה את השם היהודי
"שרה". שרה קנוט נשארה עם הילדים בפריז.
בסוף יולי 1940 התקיימה פגישה בין דוד ושרה קנוט לבין אברהם פולונסקי
ואשתו אז'ני. הם הגיעו למסקנה כי יש צורך להקים מחתרת יהודית ציונית לפעילות נגד
הנאצים. הם המציאו את השם "היד החזקה". שרה
קנוט כמנהיגה נשית, היתה רגישה למידת השקיפות של תהליך השינוי, מטרתו ותוצאותיו. היא הבחינה עד כמה שלבי השינוי חייבים להיות ברורים, שקופים
וגלויים. בכדי להקטין את העמימות בתהליך היא שיתפה אנשים ב"קריאת
הכיוון", "אבני הדרך", השלבים השונים, קצב ההתקדמות והתוצאות. היא הקפידה
לשתף את האנשים גם בעמימות בכדי לייצר מעורבות. היא ייצרה תחומי אחריות
ברורים בין בעלי התפקידים השונים בארגון שהוקם, בטווח המיידי ובטווח הארוך. נוסחו המטרות
העיקריות של המחתרת הן הגנה והן התקפה, ואופן הפעולה: הגוף יהיה חשאי לחלוטין,
החברים נדרשים לנאמנות ולשמירה על משמעת מוחלטת. המחתרת תורכב מתאים, כל תא ייקרא
"מבצר". חברי "מבצר" אחד לא יידעו דבר על חברי
ה"מבצרים" האחרים. מטרותיה של המחתרת היו סיוע לכל יהודי להינצל מהסכנות
המאיימות עליו בצרפת הכבושה, מאבק נגד הנאצים, והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
באוקטובר 1940 הוקם ה"מבצר" הראשון של "היד
החזקה". שרה קנוט הייתה המפקדת של ה"מבצר". שמה המחתרתי של שרה
קנוט היה "רג'ין". שרה קנוט
כמנהיגה נשית היתה מומחית ביצירת לכידות משפחתית, תוך רגישות בינאישית. הלכידות
בתהליכי שינוי, השפיעה על תחושת שייכות השותפים לשינוי, ואחד לשני כצוות מוביל. לשבועה היה חלק חשוב מאוד בחיי הארגון: ההצטרפות אליו חייבה שבועת אמונים. ככל שהתא מלוכד סביב נושא השינוי, הוא עמיד לקשיים והופך להיות
"אנטי שביר"- המשברים מלכדים אותו במקום להחלישו. ככל שמופעל עליו לחץ
יתר, לכידותו עולה ובכך הוא הופך להיות עמיד וחזק יותר. הוא "מנכס"
לעצמו את השינוי ולוקח עליו בעלות, מזדהה עם השינוי. תחושת השייכות היא מדד למידת
שיתוף הפעולה של האדם בארגון עם תהליך השינוי. תחושה זו היא פונקציה של עד כמה
נוצרת סביבת עבודה בטוחה המאפשרת שינוי. תחושת השייכות באה לידי ביטוי ביצירת הווי
משותף, שפה משותפת, הומור וגאוות קבוצה. כאשר
גדל מספר המשתתפים במחתרת "היד החזקה", היא קיבלה שם חדש- "הצבא
היהודי".
עיקר פעילותם של אנשי
"הצבא היהודי" בשנים 1940-1941 הייתה הספקת מזון לפליטים מגרמניה. עם
הזמן, הם החלו לבצע משימות נוספות: השגת נשק ואיסוף מידע סודי, הסתרת ילדים
יהודים, יהודים חרדים ואנשים נוספים מקבוצות סיכון בחוות מרוחקות ובמנזרים. הם גם
העבירו פליטים דרך הגבול לשוויץ ולספרד. בסוף 1943 הרחיב "הצבא היהודי"
את תחום פעילותו: הוא הוקמו יחידות קרב, שעברו אימונים בהר השחור, הוברחו דרך ספרד
והצטרפו לכוחות בעלות הברית. ב-22 במאי 1943 ילדה שרה קנוט בן, ונתנה לו את השם
יוסף. שרה קנוט אמרה: "הילד הזה יידע חופש מהו. הוא יחיה במדינה
יהודית!". בנובמבר 1943 שלחה קנוט לשווייץ את אלי בן ה-8 עם קבוצת ילדים אחרים.
מלוות הקבוצה הייתה ילדה בת 14.
לאחר שרבים מקרב אנשי המחתרת נעצרו, הסיכון בהמשך הפעילות המחתרתית
היה רב מאוד, אולם שרה קנוט המשיכה לפעול. שרה
קנוט כמנהיגה נשית, היתה מומחית באיתור צורך האדם בזכות ראייתה הכולית והאמפאטית.
ככל שהיתה הלימה גבוהה יותר בין הצורך האישי של האדם ליעדי השינוי, הוא לקח עליהם
יותר אחריות. תחומי אחריות ברורים לכל אחד לפי שלבי השינוי והגדרת תפקיד ברורה לכל
שותף בתהליך השינוי, הכרחיים להצלחת התהליך.
כאשר נעצרו כל בעלי
התפקידים ברשת המעבר לספרד, הקימה שרה קנוט מחדש את נתיב המעבר דרך ספרד לעבר
כוחות בעלות הברית. היא המשיכה גם להעביר קבוצות יהודים דרך הגבול וגם לקיים, את
כל טקסי ההשבעה לארגון כרגיל. הייתה לה דירה שכורה ברחוב "לה פום", בה
גרה כתופרת צנועה. הדירה שימשה כמקום מפגש לחברי הארגון שהצטרפו ל"מאקי"
היהודי וגם לטקסי ההשבעה. ב-22 ביולי 1944 כאשר קנוט ולאונס הגיעו לדירה, הם נתקלו
במארב של שניים מאנשי המיליציה של משתפי הפעולה עם הנאצים. בהתאם לכללי הסודיות,
קנוט ולאונס לא היו חמושים. אחד מאנשי מיליציה כיוון אקדח לעבר אנשי המחתרת, והשני
ערך חיפוש בדירה. הוא מצא במקום ציוד למעבר דרך ההרים: תרמילים רבים ונעלי סקי.
לאונס ניפץ בקבוק על ראשו של איש המיליציה, והלה השיב בצרור מנשק אוטומטי. שרה
קנוט נהרגה במקום. לאחר מותה הוענקו לה על-ידי ממשלת צרפת "צלב
המלחמה" ו"מדליית הרזיסטנס". בישראל מעט מאוד אנשים יודעים על מעשה
גבורתה.
לשרה קנוט היתה יכולת התמדה גבוהה יותר בהובלת
שינוי. היא התמידה בפרטים לאורך זמן, היא לא הפסיקה את מה שהיא עשתה, ואתגרים עוררו
אותה לעשייה מרובה יותר. תכונה זו דרשה ממנה יכולת הנעה פנימית גבוהה לאורך זמן.
היא היתה מלאת נחישות להמשיך, שקדנית, עקבית ועקשנית ללא פשרות. היא שילבה את
ההתמדה בעשייה תוך שימת-לב לפרטים הקטנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה