The Capitalism killed the Public Broadcasting

הקפיטליזם הרג את ערוץ השידור הציבורי

הסיבה העיקרית לסגירת ערוץ השידור הציבורי היא הקפיטליזם. בחברה המערבית הקפיטליסטית, יש דרישה חד משמעית לפרקטיות ולרווחיות: כל מה שאינו ניתן לתרגמו לכסף הופך להיות חסר משמעות. במציאות כיום כל דבר נמדד בערכו הכספי בלבד. 

הבורגנות טיפחה את האנוכיות והרכושנות. כך מחקה את כל הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו את התפיסה ההומנית של שותפות להווית החיים עלי אדמות. כתוצאה מכך נמחק הצורך בערוץ השידור הציבורי. מה שנותר הוא ערך החליפין: כמה כל דבר עולה. אפילו חיי המשפחה מוסחרו, בהפכם להיות אמצעי להעברת הון מדור לדור ולא יותר. 

   

לערוץ השידור הציבורי היה תפקיד חינוכי חשוב: פיתוחה של תודעה היסטורית. תפקידו העיקרי של ערוץ השידור הציבורי היה לשפר את מוסרית היחיד ואת החברה. בעזרת השידור הציבורי בוצע החינוך לערכים. סוקרטס, המחנך הדגול, לא הנחיל לתלמידיו מקבץ של דוגמות, אלא עמל לפתח אצלם את יכולות השיפוט העצמאיות: חשיבה ביקורתית וגמישות. שתי מיומנויות אלו מוגדרות במיומנויות קריטיות גם במאה ה-21 ליצירת אדם, לומד ועובד עצמאי.

החשיבה הסוקרטית מקדמת את העיקרון הדמוקרטי לפיו לכל אחד יש מה לתרום לאמת, ולכל אחד יש חובה מוסרית לחיות חיים של בחינה עצמית, חיים של בחירוֹת מוּדעוֹת.

עם התעצמות התפיסה הקפיטליסטית רוקנה האנושיות מתוכן, והאדם נשאר ללא תקווה וללא הדרכה מוסרית. האתיקה שאמורה להנחות את התנהגותם של בני אדם בעולם אנושי נעלמה יחד עם מדעי הרוח. נוצר עולם מכני שבו פועלים ומתקיימים רק אובייקטים וכוחות. האתיקה הפוסט-מודרנית מתה. אין לערוץ השידור הציבורי הצדקה קיומית, אין בו צורך יותר בעולם הקפיטליסטי החומרני. החומר הפך להיות השליט והרוח מתה. 

על פי האנתרופוציאליזם הבורגנות בחסות הקפיטליזם השתלטה על המדינה ומנצלת אותה רק לטובת האינטרסים שלה. נוצר קשר ישיר בין הבורגנות למנהיגות הפוליטית. הבורגנות הולכת וצוברת יותר ויותר הון. מכיוון שהבורגנות והפוליטיקה מקדשים רק את ההון, המוסר והרוח נדחקו לחלוטין. הפועלים המנוצלים הופכים יותר ״שקופים״: הם עצמם מזדהים עם מוצר עבודתם, מתרחקים מהטבע, ובסופו של דבר, מתנכרים לעצמם ולטבעם כבני אנוש. הערוץ השידור הציבורי ניסה למנוע מהפועלים לאבד את זהותם הייחודית. אך הניכור הפך להיות גם נחלתם של בעלי המפעלים ובעלי ההון, שנעשים אף הם מנוכרים לעצמם כבני אנוש: כל מה שמעסיק אותם הוא הגדלת הרווח והעצמת ההון שברשותם. הם מזהים את ייחודם או משמעותם דרך הונם בלבד. הערוץ הציבורי, המסמל מוסר ואתיקה מקצועית, הפך להיות לא רלוונטי.

יש להשיב בדחיפות את השיח המוסרי לעשייה היומית, דרך שיקום ערוץ השידור הציבורי ושיפור איכות התכניות המשודרות. יש להציב את ערוץ השידור הציבורי בחזרה, כבסיס ליצירת עצמאות מחשבתית: חשיבה ביקורתית וגמישות. הנחת היסוד היא, שיש לכולנו ״שאיפה למשמעות״, ואנחנו נעשים מאושרים רק מתוך הרגשה שמגשימים אנו את משמעותנו. יש לשקם בעזרת ערוץ השידור הציבורי את הערכים המוסריים הנעלים, ששיקפו איזושהי תפיסה של שותפות להוויה הזאת של החיים עלי אדמות.