TheMalchutha: Compassionate Road Map to Peace

דמלכות"ה: דרך רגישותית לשלום

 

מלחמה הייתה מאז ומעולם עניין גברי. גברים לחמו בגברים, למען מטרות שהוגדרו בידי גברים. נשים במקרה "הטוב" נלקחו כשפחות, נאנסו או נרצחו. ההשתתפות במלחמה הקנתה פריבילגיות פוליטיות וחברתיות לגברים, ולכן נשים, ללא קשר למעמדן החברתי, הודרו על פי היררכיה מגדרית. בעקבות כך נפגעו זכויותיהן כאזרחיות ונפגעה יכולתן לרכוש עמדות כוח בפוליטיקה ובכלכלה. המנהיגה הנשית על-פי מודל דמלכות"ה מתאפיינת בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team. מנהיגה נשית מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה של המנהיגות הנשית בכוליות שלה וביכולת ההכלה והאותנטיות Holism & Empathy. המנהיגה הנשית היא בעלת "תחושת בטן"- אינטואיציה Intuitive certainty, ענווה יותר Modesty ממנהיג גברי, בשל המודעות העצמית הגבוהה שלה Self-awareness. לאורך כל הדרך היא מובילה תוך דבקות והתמדה בפרטים הקטניםDetailed Persistence. גבר יכול לרכוש מאפיינים ייחודים אלה ולהפוך למנהיג על-פי מודל דמלכות"ה, אך אצל מנהיגה הם קיימים בצורה טבעית יותר.

ליימה רוברטה גבואי Leymah Roberta Gbowee מליבריה כלת פרס נובל 2011, מנהיגה נשית דמלכות"ה, הובילה לסיום מלחמת האזרחים בליבריה וכינון משטר דמוקרטי במדינה. במסגרת תפקידה כעובדת סוציאלית במונורוביה, בירת ליבריה, ראתה גבואי את פגעי המלחמה כשטיפלה בנפגעי הטראומה, חיילים וילדים ששירתו בצבאו של הרודן צ'רלס טיילור ששלט במדינה בין השנים 1998 ל-2003. בשנת 2002 החלה גבואי בפעולות מחאה שכללו תפילות המוניות של נשים ואף שביתת יחסי מין, בהשראת המחזה ליזיסטרטה. סיפורה של ליזיסטרטה משמש דוגמה וסמל לא רק לחלוקה המגדרית של גברים/מלחמה ונשים/שלום, אלא גם תקדים לפעולת נשים ולסולידריות של נשים במאבק נגד תופעת המלחמה. במחזה של אריסטופאנס עושות נשות אתונה ונשות ספרטה יד אחת בהכריזן על שביתת מין שתיפסק רק אם יפסיקו הגברים את מעשי האיבה שבין שתי הערים. השביתה משיגה את שלה ובא הקץ למלחמה. מנהיגת נשות ספרטה מסבירה: "הדבר היחיד שמפחיד אותי זה להפסיד את הילד שלי. לא בא לי שהוא ימות באיזה מלחמה טיפשית שבעוד מאתיים שנה אף אחד לא יזכור על מה היא הייתה בכלל ובעוד ארבע מאות שנה כבר יעשו עליה קומדיות." בשנת 2006 מונתה נשיאה, אלן ג'ונסון-סירליף, לעמוד בראש הרפובליקה. היא הייתה לאישה הראשונה לעמוד בראש מדינה בכל היבשת האפריקאית.

 למרות השינויים ההיסטוריים, נותר החיבור הזה בין מלחמה ומגדר קבוע ויציב למדי: הגבר היה באופן פוטנציאלי, גם אם לא תמיד בפועל, לוחם, ועובדה זו, שמתוקפה היה עליו לסכן את חייו, הקנתה לו את הזכות לקחת חלק בקביעת המדיניות. הדעה הרווחת הייתה שהגבר לוחם, כלומר הוא חזק וגיבור והאישה אינה לוחמת, ומכאן שהיא חלשה וזקוקה להגנה ולכן עליה לשתוק ולתמוך בגברים הלוחמים. חלוקת עבודה חברתית זו הניבה שלל דימויים מוכרים שהפכו כמעט לטבע שני: גבר = כוח, אלימות, גבורה; אישה = פסיביות, חולשה, רגשנות. קישור מגדרי זה לנושא המלחמה חיזק ושכפל את יחסי הכוח המגדריים בחברה ואת הדרת האישה מאזרחות שוות זכויות. במשך השנים נשים ביטאו התנגדות למלחמה לא רק מתוך גישה הומניסטית-אוניברסלית, אלא גם מתוך ראיית המלחמה כעניין המקבע את מעמדן המשני בחברה. נשים מביאות ממד הומני לתהליך השלום. נשים מוטרדות מנושאי הילדים, בתי-הספר, הדאגה לביטחונם של אנשים ואף פעם לא בשביל עצמן. הדלאי למה אומר שאם אתה חושב שהיכולת לסלוח היא חולשה זה רק כי לא ניסית לסלוח. אם חושבים ששלום שנבנה בדרכן של נשים הוא חלש, זה בגלל שטרם ניסו לעשות זאת. הדלאי למה ישב שנים בכלא בגלל המטרה בה האמין. גנדי בילה שנים בניסיון להביא שלום ועצמאות להודו. במקומות רבים מסביב לעולם אנשים ניסו לעשות זאת. חזון רגישותי מגדיר את תמונת העתיד ומסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשינוי.

כאשר מדובר על חזון רגישותיCompassionate Vision  מבוסס חמלה, תמונת העתיד נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. חזון רגישותי מניע את האנשים דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה. Aletta Jacobs אלטה יאקובס נולדה למשפחה יהודיה מתבוללת בהולנד, במרץ 1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטה כרופאה האישה הראשונה בארצה. אלטה החליטה להפסיק את עבודתה כרופאה ולהקדיש את עצמה למאבק למען זכות הבחירה לנשים. במהלך 1911-1912 יצאה עם קארי צ'פמן קאט, למסע עולמי לקידום זכות הבחירה לנשים, והופיעו בכנסים רבים בניסיון לעורר מודעות לנושא. ב-1915 התקיים בהאג קונגרס הנשים הבינלאומי שאורגן על ידי המשפטנית הגרמנייה הראשונה אניטה אאוגספורג והפציפיסטית הגרמנייה לידה גוסטבה היימן, ובהזמנתה של הרופאה והפעילה ההולנדית למען זכויות נשים אלטה יאקובס. בכנס הוקם ועד הנשים הבינלאומי לשלום קבוע
International Committee of Women for Permanent Peace ICWPP. משתתפות הקונגרס דחו את התפיסה הסטראוטיפית ביחס לחלוקת התפקידים המגדרית בחברה. הן סירבו לראות בנשים בעת מלחמה רק את מי שנתונות להגנת הגברים ואשר כל שנדרש מהן הוא לתמוך ולסייע, לטפל ולעודד. הן תבעו לעצמן את הזכות והחובה להשמיע את קולן, וקראו לכל הממשלות המעורבות במלחמה לפתוח במשא ומתן לשלום, שיתבסס על זכות ההגדרה העצמית לעמים ועל הכרה בזכויות המיעוטים. הן תמכו ברעיון של הקמת בית דין בינלאומי שיהיה בכוחו להטיל סנקציות פוליטיות, מוסריות וכלכליות על מדינה שתשתמש בנשק ככלי לפתרון סכסוכים. כדי להבטיח את השלום תבעו הנשים שתבוטל הדיפלומטיה החשאית, יוטל פיקוח ציבורי על מדיניות החוץ, ויונהגו פירוק מנשק, סחר חופשי וחינוך לשלום. קונגרס הנשים הבינלאומי בהאג נועד בכדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד. הוא נפתח ב-28 באפריל והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות פמיניסטיות מכל רחבי אירופה. במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות.

·        אצל נשים התפתחו אבולוציונית ההבעה הרגשית והיכולת לחמול. אצל נשים קיימת התנהגות המוכרת בשם "התאמה ריגשית"- היכולת להכיר בתחושותיו של התינוק, לאשר חיצונית את הרגשתו תוך "חיקוי" התנהגותו, והתאמת מצב הרוח של האם לזה של תינוקה. אמהות אשרת הפגינו "התאמה ריגשית" גבוהה יותר, גידלו ילדים מאוזנים יותר. הילדים הללו חיו יותר מאחרים- ובהדרגה, באמצעות הברירה הטבעית, ניתנה עדיפות לנשים בעלות יכולת טובה יותר להביע עצב, צער, אמפתיה, חמלה ורגשות טיפוח אחרים.

·        יתרון גנטי-אבולוציוני-תרבותי זה מהווה בסיס איתן למנהיגה הנשית לעצב לעצמה חזון מבוסס חמלה לפתרון בעיות, או מתן מענה לצורך או למצוקות הסובבים אותה. היא מוערכת יותר על-ידי הסובבים אותה, ולכן הובלתם קלה יותר.

·        מונהגים רבים יותר מחפשים כיום את היחס האישי המסורתי מהמנהיגה שלהם. הם מצפים כי המנהיגה תקשיב יותר למצוקותיהם, תביע דאגה וחמלה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הרחיבו הפמיניסטיות הפציפיסטיות את גבולות הדיון והפעולה שלהן. הן כרכו את סוגיית המלחמה בסוגיית השוויון האזרחי, וזנחו את האמונה הנאיבית שעצם מתן זכות הבחירה לנשים, דהיינו שיתופן במערכת קבלת ההחלטות, יניב בהכרח מדיניות של שלום. הן הבינו שבלי לחסל את הסיבות הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות והפסיכולוגיות למלחמות יהיה המאבק למען השלום חסר משמעות. בכך הן זנחו את קו החשיבה שאִפיין את מרבית הארגונים הפציפיסטיים לפני מלחמת העולם הראשונה, קו שכּוון לפעילות במישור הדיפלומטי, למציאת הסדר בינלאומי ליישוב סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. הגברים נחותים במהותם מהנשים: יש להם פחות כישורים לפתח קידמה חברתית ובמלחמה מתגלה הגבריות בדרכה הקיצונית והאבסורדית ביותר. נשים עשו זאת במקומות שונים וזה אפשרי. הדבר האמיתי הוא שנשים מתאחדות במקומות שאחרים נחלקים ומנסות לבנות שלום וזה הדבר האמיתי. שלום זה דבר שבא בכל דרך אפשרית וכולם מעורבים. אם הנשים האלו ידברו בניהן, יהיה להן יותר קל ללחוץ על הממשלות לדבר אחת עם השנייה. מנהיגה נשית בהבדל ממנהיג גבר, רואה את המונהגים כקבוצת פרטים, בעלי רגשות, ומתחשבת בהם. היא בעלת יכולת אמפתיה והכלה גבוהה יותר ביחס למנהיג ולכן בונה חזון מבוסס חמלה: חזון רגישותי. המנהיג רואה את קבוצת הפרטים כמערכת, ככפופים, כמקור כוח. הוא ינסה לעבוד על פי חוקי וכללי המערכת/ הארגון/ או המדינה. מנהיגה תהיה מושפעת הרבה פחות משיקולי המערכת/ המדינה ויותר תושפע ממצב הרוח של הפרטים, מתחושותיהם, רגשותיהם, חששותיהם ופחדיהם. היא תנהיג דרך שיתוף והכלה. רוב הנשים הן אמהות לילדים והן צריכות להתחיל לשוחח אחת עם השנייה ולשכנע את ממשלותיהן שהשלום היא הדרך היחידה האפשרית. הנשים חייבות לפעול מתוך רגש של חמלה וחשוב שקולן יישמע ושיהיה להן חלק בזירה הציבורית והפוליטית, כדי להביא את הקול הזה, קול החמלה ואי-האלימות, אל העולם הברוטלי, האלים והתחרותי )שהוא העולם הגברי(.

6 עקרונות למנהיגות נשית על-פי מודל דמלכות"ה :

•         המנהיגה מפתחת מודעות לרגשות האחר, ואולי אף מזדהה עימם. היא מייצרת דרך רגישותית כדי להוציא את האחר ממצוקתו.

•         כדי להיות שותפה רגשית יש צורך קודם כל במודעות עצמית גבוהה, ביכולת הקשבה והכלה, ביכולת ניתוח וזיהוי וביכולת המשגה.

•         החמלה מכילה בתוכה את המודעות לרגשות האחר אך אינה נשארת שם. היא אינה מחייבת אמפתיה או הזדהות. היא כן מחייבת חיבור לרגשות האחר או ברובד אינטלקטואלי או ברובד רוחני יותר.

•         המנהיגה מפתחת את היכולת לזהות ולדייק את צורך האחר לדרך רגישותית. חמלה כשותפות רגשית שמה במרכז את פתרון הבעיות, את זיהוי הצורך ומתן המענה.

•         המנהיגה בונה בשיתוף צוות מוביל את הדרך הרגישותית האמורה לתת מענה לצורך או לפתרון הבעיה.

•         המנהיגה מובילה את הצוות ואת הסובבים אותה דרך הקשבה, דאגה וחמלה.

כאשר מדובר על חזון רגישותי- Compassionate Vision for Peace, חזון מבוסס חמלה לשלום, מפת הדרכים נותנת מענה לצורך ומצוקות הפרט והכלל. החזון הרגישותי מסביר לאנשים מדוע הם צריכים לשאוף לשלום בדרך רגישותית זו. חזון רגישותי מניע את האנשים לשלום דרך ערכים. חזון רגישותי, מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמית שכדאי להילחם למענה.