TheMalchutha: Mere Marie Holism & Empathy

דמלכות"ה: "האם מריה" כוליות ואמפטיה

מנהיגה נשית מיישמת את כישוריה הבין-אישיים, את חמלתה וגישתה ההוליסטית הרחבה כדי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. המנהיגה הנשית מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים, תוך ראיה כוללת של מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה בכוליות וביכולת האמפתיה Holism & Empathy.

יליזבטה יורייבנה סקובצובה Елизавета Юрьевна Скобцова ‏ הידועה כ"האם מריה"  Мать Мария Mere Marie‏ (1891–1945) כתבה: "הדרך לאלוהים שוכנת דרך אהבה של בני אדם. בבוא יום הדין שלי לא ישאלו אותי אם נחלתי הצלחה בתרגילי הסיגוף שלי, ולא כמה השתטחויות והשתחוויות היו לי. במקום זאת ישאלו אותי האם האכלתי את הרעבים, הלבשתי את העירומים, ביקרתי את החולים ואת האסירים. זה כל מה שישאלו אותי. על כל העניים, הרעבים והכלואים אומר למושיע 'אני': "הייתי הרעב והצמא, אני הייתי חולה ובכלא".

בזכות החשיבה הרשתית והכוליות שלה, סקובצובה הייתה בעלת "תחושת בטן"- ודאות אינטואיטיבית Intuitive certainty.

המנהיגה הנשית על-פי מודל דמלכות"ה מתאפיינת בדרך רגישותית Compassionate road map, יכולת חשיבה רשתית Web-thinking, הובלת צוות בראייה הוליסטית, דרך יצירת לכידות משפחתית Familial team.

במרבית המקרים נקודת מבטה של המנהיגה הנשית רחבה יותר מזו של המנהיג הגבר. מנהיגה חושבת חשיבה הקשרית, הוליסטית. היא מגלה גמישות מנטלית רבה יותר, שיפוט עשיר בדמיון והיא אינטואיטיבית יותר תוך תכנון לטווח ארוך. נקודת ההשקפה שלה רחבה יותר, אוספת נתונים רבים יותר הקשורים לנושא תוך כוליות: קישור בין פרטים רבים יותר. בזמן קבלת החלטות היא שוקלת משתנים רבים יותר ורואה דרכים רבות יותר להמשך. היא נולדה בליטא ב-1891, סקובצובה נודעה כמשוררת מגיל צעיר והייתה לאתאיסטית כשעמדה על דעתה בגיל 14, כפי הנראה בעקבות מות אביה- 'אם אין צדק, אין אלוהים' קבעה. כשעברה להתגורר בסנט פטרסבורג הייתה מעורבת בחוגי האינטלקטואלים בעיר וזו גם התקופה בה כתבה את רוב שיריה. היא תכננה להתנקש בחייו של טרוצקי, שאכזב לדעתה את מטרות המהפכה. האדומים ממנים אותם לראש העיר אנפה בדרום רוסיה, אחריהם כובשים את העיר הלבנים וכולאים אותה. הם מעמידים אותה למשפט בעוון בולשביזם ולמזלה השופט הוא Daniel Skobtsov שהיה מורה שלה בצעירותה. הוא משחרר אותה. הם מתאהבים, מתחתנים ובורחים יחד עם בתה הקטנה ואמה לפריס. סקובצובה משלבת, מכלילה ועושה סינתזה ואינטגרציה יותר מגברים. בזכות היכולת האמפתית הגבוהה שלה היא סבלנית וסובלנית יותר כלפי נתונים דו-משמעיים, ורואה בכל סוגיה גורמים מעורבים רבים יותר. למנהיגה כמוה חשיבה מערכתית הוליסטית המאפשרת להביט בשלם. היא רואה יחסי גומלין ולאו דווקא פרטים, היא מזהה מסגרת ודפוסים ולא תמונת מצב רגעית.

סקובצובה מתחילה בלימודי עבודה סוציאלית ותיאולוגיה. בשנת 1926 בתה אנסטיסיה בת הארבע מתה משפעת. היא מחליטה על אמהות חובקת-כל: עליה להיות "להיות אמא לכל, לכל מי שזקוקים לטיפול, סיוע, או הגנה אימהית". הנישואין מתפרקים. הבן ליורה עובר לגור עם אביו וסקובצובה פונה להקדיש את חייה לנזקקים. בשנת 1932 היא מתגרשת והופכת לנזירה ומקדישה את עיקר זמנה לתמיכה בגולים הרוסים ומנהלת עבורם בית תמחוי. האמפתיה  Empathy, ἐμπάθεια  היא הדרך הטבעית להבין בני-אדם. אצל המנהיגה הנשית מתקיים תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו היא קולטת ומבינה את מצבו הנפשי של הזולת. היא מפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת כתגובה למצוקה אצל הזולת. היא מעבירה לזולת שהוא מובן-נפשית. למנהיגה יכולת להתחבר אל רגשותיו ואל עולמו הנפשי של האחר. היא מסוגלת להבין את התנהגותו של אדם דרך רגשותיו, והרגשות שלו משפיעים על רגשותיה. זוהי גישה חומלת, אישית והוליסטית. שותפה לדרך ולבניית המקום המיוחד הוא האב Dmitri Klepinin  דמיטרי קלפינין. הבית הלך והתמלא וסקובצובה ויתרה על המיטה שלה ועברה לישון במרתף, על יד הדוד. הבית הקטן עבר מקום וכך יכלה סקובצובה לדאוג לכ-120 איש בו-זמנית. בזכותה נפתח גם בית הבראה לחולי שחפת- מחלה נפוצה בקרב הגולים הרוסים. הנטייה שלה כמנהיגה היא להתבונן בבעיות בהקשרן הרחב, להתרכז בסוגיה כולה ולא בחלקיה. דבר זה תורם רבות לתכנון ארוך טווח. ראייה כולית או הוליסטית מקבלת החלטות על-סמך סך המרכיבים של הבעיה. נטייה זו קיימת בטבע בניסיון ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו, בצורה יצירתית.

ב-1940 הנאצים כובשים את פריס עדיין סקובצובה יכולה לברוח לארה"ב אך בוחרת להישאר עם אלו שאין להם לאן לברוח. שנת 1942 השניים מספקים תעודות טבילה, מזון, מקלט והברחה אל מחוץ לצרפת או לדרום צרפת. יולי 1942 מביא אתו איסור על יהודים להימצא כמעט בכל המקומות הציבוריים. המשטרה הצרפתית לוקחת אחריות על המבצע ומחליטה לגרש גם ילדים- למרות שלא התבקשו לעשות זאת ע"י השלטון הנאצי, בשלב זה. בבוקר ה-16 ביולי המצוד יוצא אל הפועל בשעה 4:00 ונמשך יומיים. במהלכו תצוד משטרת צרפת 13,152 יהודים, מתוכם 5,802 (44%) נשים ו-4,051 (31%) ילדים. הקרבנות רוכזו באולם ישן למרוצי אופניים- "ולודרום החורף". הם הוחזקו שם במשך חמישה ימים ללא אוורור, בחום ובצחנה נוראים. מתוך קרבנות "מצוד האביב", רק 811 שרדו את המלחמה.

הפסיכולוג מארשל רוזנברג הגדיר אמפתיה, כיכולת להבין ולקבל מתוך הזדהות את הצורך של האחר, את המצב המציאותי שממלא או לא ממלא את הצורך, ואת הרגשות שמילוי או אי-מילוי זה מעורר, ללא שיפוט ופרשנות, ולבטא הבנה וקבלה זו כלפי האחר. סקובצובה החליטה לנצל את גלימת הנזירה שלה שאפשרה לה להיכנס לוולודרום החורף. במשך שלושה ימים היא סעדה את האנשים והבריחה למקום מים ומזון עד-כמה שיכלה. היא הצליחה לגייס לעזרתה עובדים לפינוי אשפה שנכנסו עם פחי זבל גדולים ובהם הוברחו כמה עשרות ילדים יהודים לבתי מסתור.

הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה". חוויה זו נובעת מהחיבור בין הכוליות והאמפתיה אצל המנהיגה."כל אדם הוא הסמל של התגלמות אלוהים בעולם" כתבה סקובצובה ועשתה. בית התמחוי שלה התמלא ביהודים והיה למרכז לזיוף תעודות ולהברחת יהודים. בכתביה הביעה סקובצובה פליאה מכך שלמרות הפעילות הענפה הנאצים אינם עורכים חיפוש בבית. ב- 8 לפברואר 1943, בזמן שסקובצובה לא הייתה בבית, פשטה המשטרה על המקום ומצאה בכיסו של בנה של סקובצובה, ליורה, מכתב המבקש לדאוג ליהודי למסמכי הטבלה. ליורה נלקח למרתפי הגסטאפו. כשבוע מאוחר יותר נלקחה גם סקובצובה לחקירת הגסטאפו.
האם, הבן, האב דימיטרי ועוד כמה מעובדי בית התמחוי נאסרו. באמצע דצמבר הם גורשו הבן והאב דימיטרי לבוכנוולד וממנו למפעל להכנת פצצות. לאחר עשרה ימים מת הבן ליורה משחין. האב דימיטרי נספה ארבעה ימים אחריו.

סקובצובה נשלחה למחנה רוונסבריק. היא שרדה במקום במשך שנתיים. הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר". יכולת זו דורשת מודעות עצמית גבוהה. היא הצליחה להתיידד עם אסירים רוסים ששהו במקום. סקובצובה הפכה לדמות נערצת. היא יזמה קבוצות דיון ולימוד של הברית החדשה, על עתיד הקומוניזם, עתידה של רוסיה ועוד. השיחות אפשרו לכל אחד להביא את דעתו ולא הייתה בהם הטפה דתית. היא הצליחה להוציא ולו לרגעים את האסירים מגיהינום חייהם.

עבודת הפרך החלה לתת בה את אותותיה. רגליה החלו לבגוד בה. חברי דאגו שלא תחלק את מנות המזון שלה כפי שנהגה לעשות אלא תנסה לשמור על בריאותה. ב-31 למרץ 1945 היא נשלחה לתאי הגזים. מנהיגות נשית מביאה חמלה, סבלנות, מגע אישי, כישורים בין-אישיים,עניין בעבודת צוות, נטייה לחפש פתרונות הוליסטיים, ראיית המצב כשלמות אחת בעלת כיוונים חברתיים ופסיכולוגים. למנהיגה ישנה נטייה לתת יחס אמפתי ואישי, לעבוד כחלק מצוות וכך תוכל להוביל בדרך רבת-פנים. בשנת 1985 הוכרו יליזבטה סקובצובה ודמיטרי קלפינין כחסידי אומות העולם על ידי יד-ושם. סקובצובה היתה מודעת יותר Self-awareness לעצמה והכילה בקלות יתר את האחר, היא היתה ענווה יותר Modesty ממנהיג גברי. גבר יכול לרכוש מאפיינים ייחודים אלה ולהפוך למנהיג על-פי מודל דמלכות"ה, אך אצל מנהיגה אישה הם קיימים בצורה טבעית יותר.