מודל
דמלכות"ה: רחל ינאית בן-צבי
מטרת מודל דמלכות"ה למנהיגות נשית
לשנות את המשפט הבא: "כל זמן שתתייחס אל עצמה באי-אמון ובאי-ביטחון בכוחותיה
העצמיים – תהא גם שאלת האישה בעולם"/ רחל ינאית בן-צבי.
מודל דמלכות"ה טוען כי ייחודה
של האישה כמנהיגה הוא מובהק, ולכן יש להקנות ליותר נשים בעולם ביטחון ואמונה
ביכולתן להוביל.
ספירת
מלכות מתורת הקבלה,
היוותה מקור השראה לניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, בפיתוח מודל דמלכות"ה למנהיגות נשית:
דרך רגישותית Compassionate
road map
מחשבה רשתית Web-thinking
לכידות משפחתית
Familial team
כוליות ואמפטיה
Holism & Empathy
ודאות אינטואיטיבית Intuitive certainty
תוך-אישית Self-awareness וענווה Modesty
התמדה בפרטים Detailed Persistence
מודל
דמלכות"ה בא לידי ביטוי
ברחל ינאית כמנהיגה נשית:
היה
לה חזון רגישותי אשר עליו התבססה דרכה הרגישותית (Compassionate road map) הנובעת ממחשבה רשתית ((Web-thinking,
היא דאגה להוביל דרך יצירת לכידות משפחתית (Familial team).
רחל ינאית הייתה מכילה יותר, קשובה יותר לצרכים האישיים של האחר, תוך ראיה כוללת של
מגמות ותהליכים ארציים וגלובליים, לכן ייחודה בראייה הכולית שלה וביכולת ההכלה והאמפטיה
)(Holism
& Empathy. היא הייתה בעלת
"תחושת בטן"- אינטואיציה ((Intuitive certainty.
ינאית הצטיינה בענווה (Modesty)
יותר ממנהיגים גברים אחרים בתקופתה, בשל המודעות העצמית הגבוהה שלה (Self-awareness). לאורך כל הדרך היא הובילה תוך דבקות והתמדה בפרטים הקטנים Detailed
Persistence)).
פירוט
מאפייני המנהיגות הנשית של רחל ינאית על-פי מודל דמלכות"ה:
דרך
רגישותית ומחשבה רשתית
דרך
רגישותית היא תהליך אינטגרציה של מחשבה רשתית, כוליות אמפאטית ומודעות עצמית
תוך-אישית המייצרת ענווה. מחשבה רשתית מחברת את כל הנקודות ומייצרת ראיית-על
(מטה-קוגניציה). משנודע לינאית על פרעות קישינב ב-1903, המועקה לנוכח התחושה של
חוסר מוצא לחיי היהודים ברוסיה סללה את דרכה לאימוץ הסוציאליזם. בקייב הייתה פעילה
בחוגי נוער מחתרתיים, וגם נעצרה על-ידי השלטונות ונכלאה זמן מה.
רחל בנתה דרך רגישותית
לבעיית האישה העברייה, וציינה את עליונותה על חברותיה. יתר על כן, היא הדגישה את מעמדה
הטוב של האם העברייה בתקופת התנ"ך, לעומת השפל בו הייתה מצויה בתקופת
ימי-הביניים. רחל ייחדה את הדרך הרגישותית גם על האישה בתקופת התחייה וציינה, כי
נשות העלייה הראשונה לא הביאו חידוש במעמד האישה. הדרך הרגישותית שלה תבוא מן
הטבע, מעבודת השדה. חיי הכפר החדשים, אשר האישה התחילה להיות מעורה בהם, לא
כעקרת-בית אלא כעובדת חקלאית, הם שיביאו להתקדמותה. בתהליך התחייה תיפתר אפוא גם
שאלת האישה. רחל עצמה ביקשה לממש דרך רגישותית זו, אך לא בדרך הפשטנית שהציעה.
בשלוש השנים הראשונות לשבתה בארץ לא עסקה רחל בעבודה חקלאית. חברת המרכז של 'פועלי
ציון' בארץ-ישראל לא הייתה פועלת במובן הראשוני של המילה. הדרך הרגישותית הופכת לHabitual
Vision- חזון שהופך להרגל, דרך
לכידות משפחתית, ודאות אינטואיטיבית והתמדה בפרטים.
החיבור בין מחשבה
רשתית וכוליות אמפאטית מייצר לכידות המשפחתית: יצירת אווירה משפחתית
בין המונהגים המבוססת על תקשורת בינאישית מיטבית, שייכות ולקיחת אחריות משותפת.
הובלת צוות מונהגים בראיית-על מעבר לפרטים, תוך התייחסות לכל אחד מן הפרטים כשלם,
בצורה מכילה וסבלנית. ינאית לקחה חלק בוועידת המפלגה שהתקיימה ביפו מספר
חודשים לאחר עלייתה, ונבחרה לחברת המרכז. רחל ויצחק אשר ריכזו מסביב למחצלת חדרו
של בן-צבי קומונה של "פועליציוניקים" ששהו בירושלים, ביקשו להרחיב את
תחום השפעתם וליצור מגע עם יהודי העיר. רחל לא רק טרחה להכיר אישית את בני העדות
השונות בירושלים וללמדם עברית; היא אף הביאה רעיונות חדשניים של דמוקרטיה וקוממיות
לאומית לידיעתם של בני העיר. ב-1909 חיברה רחל חוברות, שהתפרסמו על-ידי מפלגתה
וחולקו על-ידה לבני העיר, ובהם שטחה את רעיונותיה בדבר קידמה באימפריה העותמאנית,
בדבר איחוד יהודי ירושלים והנהגת בחירות דמוקרטיות בקרבם, ובדבר חשיבות החירות
המדינית. הרבה עמל, עוז-רוח ותמימות ליוו צעדים אלה, אף שהייתה מודעת לכך כי מאמציה
לא נושאים פרי ותחושת אכזבה קיננה בלבה.
כוליות אמפאטית כרגישות
בין-אישית להכלת האחר כשלם ופיתוחו. לכאורה, מעידים תפקידיה הנכבדים של רחל
במפלגתה, על יחס של שוויון בכל הדרך. בזיכרונותיה מספרת רחל על ויכוח נוקב, שניטש
בינה לבין דוד בן-גוריון הצעיר, בדבר מעמד האישה. בן-גוריון האשים את הנשים במצבן
השפל, ואילו רחל שחשה נסערת ופגועה ביקשה לסנגר עליהן. רחל גילתה אומץ לב נדיר,
וביקשה לעמוד בכל המצבים מבלי להתחשב ביחס הסביבה. היא לא היססה אף להתחפש בבגדי
גבר, לעת הצורך, בטיוליה עם בן-צבי בכפרים ערביים. עדות מעניינת על תחושותיה בעת
שנכחה בהתקפת ערבים על סג'רה, נכתבה על-ידה שנים רבות לאחר ההתרחשות. עדות זו
מעידה, מחד גיסא, על הרגשת תסכולה בשל חולשתה הפיזית לעומת הגברים, ומאידך גיסא על
אושרה, שאף-על-פי-כן עלה בידה לקחת חלק של ממש בשמירת המקום. וכך כתבה: "זו
לי הפעם הראשונה שאני בשמירה – ובגליל! הלב רחב והומה, נסוג העלבון...". אף
כי רחל ומספר נערות אחרות העזו והצטרפו למגיני המקום בתקרית זו, היה זה מכל מקום
אירוע יוצא דופן.
החיבור בין הכוליות
האמפאטית והמודעות התוך-אישית מייצר ודאות אינטואיטיבית: ביטחון ביכולת
לחוש את הסיטואציה או המצב מעבר לעובדות ולפרטים, תוך הסתכלות רחבה לטווח הארוך,
"ראיית הנולד". בקיץ 1905 יצאה מיֶנה לפרייבורג לוועידת "ציוני
ציון", ולאחר-מכן לבאזל, כנציגת מאלין בקונגרס הציוני ה-7. רחל הייתה מקובלת
על ציוני מאלין. הופעתה של הצעירה הסוערת בהיכל הקונגרס בבאזל עוררה השתאות
ופליאה. מעורבותה של רחל וחבריה במפלגת "פועלי ציון" הייתה טוטלית.
לחייהם הייתה מטרה אחת בלבד – לשרת את תנועתם. המפלגה הייתה חזות הכול, והיא
שנווטה את כל אורחות חייהם. תיאורה של רחל את הרגעים בהם נפלה החלטתה לעלות, תואם
הלוך-רוח זה. בשבתה בספרייה בפטרבורג קראה המנהיגה הצעירה של "פועלי ציון"
מכתב, אשר זה עתה הגיע לידיה, ובו תיאור ההתנגשות בין יהודים לערבים שאירעה ביפו
באביב 1908 וזכה לכותרת "מאורע פורים". "מה, גם שם, גם שם פוגרום?",
קפצה ממקומה. וכך עלתה ברורה וצלולה הקריאה: '"קומי ועלי לארץ-ישראל!" "כמו יד נעלמה אחזה בי והקימתני על רגלי." "מה תעשי שם בארץ-ישראל?" שאל
ביאליק את רחל, אשר ביקרה אצלו בדרכה לנמל אודסה. "אחיה!", השיבה הצעירה
הנלהבת.
·
רחל יצאה לדרך לבדה,
בלא קרוב ומודע. היא הגיעה לחוף יפו ב- 1908.
תוך-אישית המייצרת
מודעות עצמית גבוהה ותפישת עצמי בצורה ענווה: לאישה זכות לשותפות מלאה בכל תחומי
החיים. כיצד יעלה בידה להגשים זכות זו? כיצד צריכות הצעירות היחידות, שכבר מוכנות
לשאת בעול, לנהוג כנשים יחידות בחברת גברים? אך נראה כי רחל ניסתה תמיד לנהוג
כאילו היותה 'חברה יחידה' היא תופעה טבעית. במשך יותר משנתיים הקדישה רחל את זמנה
ומרצה לפעילות מפלגתית ולביצור ההגנה העצמית היהודית. היא הפיצה את רעיונות "פועלי
ציון" בקרב קהילות רבות, והמשיכה להתעמק בתכניות המפלגה. אמנם התכנית עוררה
תשומת-לב, אך האווירה בוועידה הייתה עגומה, ותחושותיה של רחל היו ריקנות ואכזבה.
אין ספק שתחושת הריקנות של רחל נבעה מכמה גורמים. תנועת "פועלי ציון" ברוסיה
לא התקדמה די הצורך והבריחות הרבות מציפורני המשטרה, חוויות שאותן חוותה לרוב, היו
מתישות ומייאשות.
החיבור בין התוך-אישית
והמחשבה הרשתית מייצר התמדה בפרטים: דבקות במטרה או במשימה בצורה פרקטית,
תוך ירידה לפרטים והתמדה עד לשלמות הביצוע. רחל הוכרה כאחת ממנהיגות היישוב.
בראשית השלטון הבריטי היא נבחרה ל"ועד הזמני", ולאחר מכן הייתה צירה ב"אסיפת
הנבחרים". היא הייתה בין מייסדי "אחדות העבודה", השתתפה בוועידת
היסוד של ההסתדרות, והייתה בין מקימות "מועצת הפועלות". פעילותה במפלגות
הפועלים ובמועצת הפועלות הניעה אותה אף לנסיעות אל מעבר לים כמייצגת הארגונים
השונים. רחל המשיכה במעורבותה הנמרצת בענייני ביטחון. ב- 1918 הייתה בין מעודדי
ההתנדבות ל"גדוד העברי", ולאחר-מכן הייתה בין ראשוני הפעילים של "ההגנה".
במאורעות תרפ"ט ותרצ"ו לקחה חלק בעבודת המטה של ההגנה בירושלים. בימי
מלחמת-העולם השנייה עודדה התנדבותן של נשים לחיל הנשים הבריטי, ובמלחמת העצמאות
הייתה חברה במפקדת "משמר העם". משאוֹת נפשה – חינוך הנוער בארץ-ישראל
לחקלאות וייעור הרי ירושלים – התגשמו אף הן. "חוות הלימוד" מיסודה הוקמה
לראשונה בתלפיות, ולאחר מכן בעין כרם.
מנהיגות
נשית על-פי מודל דמלכות"ה מבוססת על מחשבה רשתית המייצרת דרך
רגישותית, המונעת מוודאות אינטואיטיבית. הכוליות האמפאטית מייצרת דרך רגישותית
המיושמת דרך התמדה בפרטים. בזיכרונותיה מיעטה רחל לדון בבעיית מעמד האישה, אך
במאמר ארוך, "העבודה והעובדת", שפורסם בימי מלחמת-העולם הראשונה, דנה
בהעמקה רבה בשאלה זו. היא עמדה על מצבה השפל של האישה בכל ההיסטוריה, והדגישה כי
המפתח לשינוי מצבה של האישה נתון בידיה: "כל זמן שתתייחס אל עצמה באי-אמון
ובאי-ביטחון בכוחותיה העצמיים – תהא גם שאלת האישה בעולם". היא עודדה וטיפחה
את מוסד "יד יצחק בן-צבי" לחקר תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל ולחקר
שבטי ישראל. היא הרבתה לכתוב ולתאר את קורותיה ומפעליה השונים. בחתירתה הבלתי
נלאית להגשמת מטרותיה מימשה רחל את תקוותה, כי "בתחייה הכללית העברית כרוכה
התחייה של האישה העברית". לינאית הייתה מודעות עצמית תוך-אישית גבוהה וענווה, שסייעה
לה ליישם את דרכה הרגישותית בלכידות משפחתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה